בבקשה תעזרו לי להרגע אני לא מפסיקה לבכות...

תקשיבי גם אני נורא מפחד שזה יקרה אבל זה קורה לכולם בסוף ): וצריך לנצל כל יום ולעשות בו כיף

מתוקה, אל תלחצי, תחשבי על דברים טובים, תנסי לחשוב על משהו אחר, ההורים שלך עוד צעירים הכל טוב, אל תלחיצי את עצמך

תהיי אופטימית, סבתא רבא שלי הייתה ניצולת שואה ונפטרה, היא לא זכתה לראות אותי בבר המצווה בגלל מצבה ולא תזכה לראות אותי מתחתן בגלל שהיא איננה, סבתא רבא השנייה שלי במצב טוב יותר אבל הכל יכול לקרות ברגע, וסבתא רבא שלישית במצב פחות טוב.

את צריכה להבין סבתא רבא שלי נפטרה כשהייתי בן 15 או 14, בגיל שלך בערך, אלו הם החיים, מתנה אכזרית שצריך ללמוד להפוך אותה לדבר טוב!

ואני מבטיח לך שככל שתפסיקי לחשוב שלילי ולהיות יותר אופטימית הורים שלך ישמחו וגם לא ידאיג אותך, כי אנשים לא מתים כל כך מהר, הם יהיו בחתונה שלך אל תדאגי.

אמא שלי בת 42 ואבא שלי בן 46, זה לא אומר כלום, הם עוד צעירים.

גם גיל 55+ זה נחשב לצעיר, אל תדאגי, אולי הורים שלך מתקשים קצת בלהפעיל את הגוף אבל זה לא אומר כלום על מצבם הבריאותי.

את מתוקה וכנראה שהקשר שלכם טוב מאוד
אל תדאגי אנשים חיים המון אי אפשר להבטיח שום דבר אבל אני יכולה להגיד לך שכרגע אין לך סיבה לדאגה
תמיד תעודדי אותם לשמור על עצמם מבחינת הרגלים בריאים אם זה עוזר לך להרגיש יותר בשליטה כי הפחד והבכי כרגע כנראה נובעים מחוסר שליטה.. מה שאת יכולה לעשות זה לקחת לידיים דברים קטנים כמו לדאוג שלא יעשנו הרבה או לדאוג שיאכלו בריא בגבול הטעם הטוב כמובן ברמה שהם ירגישו בנוח
הכל יהיה בסדר ואם את צריכה לדבר תרגישי חופשי

צריך להיות אופטימים! לחשוב טוב ולא לחשוב על דברים רעים.. ובעזה הם לא יקרו

אל תחשבי על זה!
אבא שלי נהרג שלושה חודשים לפני הבת מצווה שלי ואני עכשיו גם בת 14, לי בכלל יש סיבה לבכות שהילדים שיהיו לי לא יזכו להכיר את הסבא המדהים שהיה יכול להיות להם.
תחשבי כל כמה זמן יש לכם ביחד, אבל בסופו של דבר כל אחד נפטר...