שאלה ממש ממש אבל ממש דחופה ורצינית בבקשה תקדישו לזה כמה דקות כי כבר כואב לי.. אני לא מאחלת סיטואציה כזאת לאף אחד

מה עושים עם בן אדם שיש לו פאקינג בעיה במוח והוא צריך ללכת לפסיכולוג אבל הוא לא רוצה? זה לא עונש זה רק לטובתו אלוהים. תקשיבי אני אישית כבר ממש מיואשת אני בת 15 ואח שלי בן 24 מאז שהוא היה בבית ספר ובכלל מאז ומתמיד אני זוכרת אותו כילד בעייתי שעושה צרות אם זה בבית ספר - לאמא שלי יצא המיץ עד שהוא הוציא בגרות. אמא אחרת הייתה עוזבת את זה ולא מתאמצת ואומרת זאת בעיה שלך, היא נלחמה בשבילו. בצבא הוא עשה בעיות בקושי הלך נתנו לא פטור על זקן ופירסינג והוא סיים כל יום מ9 עד 1 ועדיין התלונן על כל העולם והפך את כל הצבא. בקיצור ילד עם בעיות. הוא בקושי מדבר תמיד לא ברור מה הוא אומר הוא ממלמל והביטחון שלו ברצפה. מגיל 22 עד 24 הוא ישב בבית ולא יצא אפילו יום אחד! זה לא נורמלי הוא לא עובד, הוא מעשן גראס כל היום וחי על חשבון ההורים שלי וכאילו תכבד אותם רבאק הם כבר מבוגרים צא להם מהחיים. כבר הגענו למצב שזה לא נעים שכל יום יש ריב וכבר אומרים לו בבירור שילך כבר והוא לא הולך וסגור בחדר אבל מה אין לו בעיה לבזבז עשרות אלפי שקלים ולגנוב כספים להורים. אני אמנם ילדה ולא אמורה להתערב אבל קשה לי לראות שהוא כפוי טובה להורים הכי טובים בעולם. הורים אחרים היו מגלגלים אותו מכל המדרגות. עד היום, היום הוא בן 24 וההורים שלי החליטו לעבור דירה לבית קטן יותר בלי עוד חדר בשבילו. פשוט הציבו לא עובדה שאין לו איפה להיות ושיתעורר על החיים שלו. אני כמובן עברתי איתם ועברנו למקום רחוק מהעיר שלנו, עברנו למושב. אחי מצא דירה בעיר הקודמת להשכיר והוא גר שם כרגע אבל הוא ממשיך לעשות בעיות, הבן אדם הזה *לא* רוצה לעבוד. יש לו בעיה נפשית קשה שהוא בקושי מדבר, שהוא חושב שהוא לא נראה טוב ועד שהוא לא מסדר את עצמו ועובד על שרירים ומיישר את השיניים הוא לא יוצא מהחדר. אבל החיים ממשיכים וצריך לעבוד, הדירה לא תממן את עצמה. שוב אני לא צריכה להתערב כי אני בת 15 אבל בסוף הכל נופל על ההורים וקשה לי לראות אותם מיואשים ולא יודעים מה לעשות איתו כי הוא בכל זאת הבן שלהם עוד כמה ימים הוא יבין שאין לו כסף לשלם לדירה והוא יעבור קרוב אלינו וידבק בנו שוב מה לעשות? הוא צריך טיפול לא? אין הורים לכל החיים ואז מה הוא יעשה הוא צריך להבין את זה! כל העצבים שלי על הטיפול זה בסך הכל לטובתו ולטובת סוף הריבים בבית זה גם לא נעים לי. ובעיקר גם להורים שלי. אל תגידו לדבר איתו כי הוא חושב שהוא יודע הכל וכולם מפגרים וזה כמו לדבר אל קיר.