41 תשובות
אכן, אין לי שליטה עצמית.
לא
כן.
לא אני מאוד אוהבת את עצמי.
פעם הייתי כמוך, עכשיו ממש ההיפך.
אם את לא תאהבי את זה עצמך, מי יאהב?
פעם הייתי כמוך, עכשיו ממש ההיפך.
אם את לא תאהבי את זה עצמך, מי יאהב?
לפעמים אני מרגישה מטומטמת ואני שונאת איך שהמוח שלי עובד וכבר בא לי למות מרוב שאני סתומה ולא מצליחה לשנות אתזה.. אבל רק לפעמים
ממש לא
לא.
כלומר, יש דברים שאני שונא במראה החיצוני באופי שלי אבל יש גם דברים שאני מאוד אוהב גם במראה החיצוני וגם באופי.
כלומר, יש דברים שאני שונא במראה החיצוני באופי שלי אבל יש גם דברים שאני מאוד אוהב גם במראה החיצוני וגם באופי.
אנונימי
שואל השאלה:
אני לא יכולה לאהוב את עצמי. אני חסרת בטחון, שקטה, מתבודדת ואמא שלי תמיד צועקת עלי
אני לא יכולה לאהוב את עצמי. אני חסרת בטחון, שקטה, מתבודדת ואמא שלי תמיד צועקת עלי
אנונימית
וכן ולא, זה אמצע, את יכולה ללמוד לאהוב את עצמך, אפשר ללמוד לבנות ביטחון עצמי. אין דבר רע שאת מתבודדת, רוב האנשים אוהבים להיות לבדם, מופנמים או אלה שמעדיפים להיות לבדם מסיבות אישיות, אל תתני לה לפגוע בך. נסי לבלוט קצת, שנאה עצמית יכולה להיות מסוכנת מאוד, שהיא מובילה להפרעות אכילה כמו אנורקסיה או בולימית, גם לגבי גוף. לכן צריך לעבוד על זה ולהתמיד באהבה עצמית, כי אם לא אז, בעיות
אוהבת את עצמי :)
שואל השאלה:
זאת הבעיה. אין לי כישורים חברתיים ואנשים סביבי לא באמת מעניינים אותי. לא אכפת לי איפה הבנות במחלקה שלי היו בשבת, לא אכפת לי מה הן אוהבות לאכול ואני לא יודעת לדבר על דברים יומיומיים.
אני מתבודדת כי כשאני לבד אז הכי טוב לי. אנשים נמאסים עלי ממש מהר.
חוץ מזה שאני לא מספרת כלום כי אנשים מדברים יותר מדי ואני לא סומכת עליהם.
זאת הבעיה. אין לי כישורים חברתיים ואנשים סביבי לא באמת מעניינים אותי. לא אכפת לי איפה הבנות במחלקה שלי היו בשבת, לא אכפת לי מה הן אוהבות לאכול ואני לא יודעת לדבר על דברים יומיומיים.
אני מתבודדת כי כשאני לבד אז הכי טוב לי. אנשים נמאסים עלי ממש מהר.
חוץ מזה שאני לא מספרת כלום כי אנשים מדברים יותר מדי ואני לא סומכת עליהם.
אנונימית
אני חולה על עצמי ואוהב את כל מי שמסביבי כמעט.
שואל השאלה:
אני לא בבית ספר, אני בצבא. כולם פה נחמדים ורק אני דפוקה.
אני לא בבית ספר, אני בצבא. כולם פה נחמדים ורק אני דפוקה.
אנונימית
זה טוב להתבודד אם את לא בדיכאון וכל זה, מופנמות או טיפוס שמעדיף להיות עם עצמו, כמובן שבמצבים אחרים כמו שלך, זה רע. אני מסכימה עם עדינה, עדיף להיות שקט ולא להיות אדם שפוגע ומדבר רעות על אנשים. לשתיקה יש כוח. אפשר לשמוע אנשים ולהקשיב להם באמת. במקום לדבר כל הזמן. לכל אחד ואחת יש חסרונות ויתרונות, האמת שאיש פה לא נולד מושלם וגם לא שאישה פה לא נולדה מושלמת, יש בי חסרונות, אני מודעת לזה. וגם יתרונות, אני רוב הזמן שונאת את עצמי על דברים שיכולתי לעשות ולשנות פה, חלק לא, אני כן ולא, זה אמצע פשוט. לכל אחד יש חסרונות. אנו לא מושלמים ואנו לא נוכל להיות כאלה, נהיה מי שאנו באמת וננסה לאהוב את עצמנו, אף אחד לא מושלם, ואין טעם לחשוב שאנו צריכים להיות כאלה מושלמים, לא נוכל להגיע לזה, פשוט נעשה את הכי טוב שיש לנו, נשאף לעשות כמה שאנו נוכל לעשות, וגם אם לא הצלחנו, לפחות ניסנו, מה טעם לרצות להיות מושלם שזה לא בהישג שלך? צריך להיות מי שאתה צריך להיות, לעשות את הכי טוב ומיטב שבך, אנשים דופקים לעצמם את החיים שהם רואים את החסרונות שלהם יותר מדי, ואת כל הרע, אף אחד לא יכול להיות מושלם באמת, צריך לצאת מזה ממש, כל אחד נולד עם יכולות אחרות וכישרונות אחרים. כל אחד נולד לא מושלם ועם פגמים אבל זה מה שהופך אותנו למי שאנו, לא נוכל להיות מושלמים, אבל נוכל להשתפר להיות הגרסה הכי טובה שלנו, בלי להיות במירוץ הזה של להיות מושלם ולשבור את הראש, לא בלימודים או בחברה, או באהבה וכל דבר אחר. את מופנמת.. את לא דפוקה, את מופנמת ויש אנשים שהם כמוך. זה לא הופך אותך לדפוקה, כישורים חברתיים יש לך, אני קראתי ולמדתי המון על אנשים כמונו, יש בנו מעלות, אנו יודעים להקשיב ולשמוע, להיות עם עצמנו זה טוב לפעמים וכל זה. שום דבר בך לא דפוק או פגום, האמת שאת מופנמת, יש כאלה שאוהבים להיות במרכז העניינים ולדבר עם אנשים בחברה ויש כאלה שפחות, את מופנמת, את אוהבת להיות לבדך עם עצמך כי זה עושה לך טוב, את לא אוהבת להיות בחברת אנשים ולדבר. אבל זה לא אומר שיש בך דבר דפוק, אני חקרתי על זה וקראתי את זה באינטרנט, דברים על מופנמים, אנו משהו מיוחד, אין בזה משהו פסול והאמת שאני אוהבת להיות מופנמת ולא ראיתי בדבר הזה בעיה, אני יכולה להיפתח לאנשים איך שאני יכולה בתנאים שנוחים לי ולשתוק שבא לי, רק אני אגדיר את עצמי ולא אף אחד. את יכולה ל היות כמו כולם, את פשוט בחורה חכמה ושקטה, ויש המון אנשים חכמים שהם היו כאלה.
מתעבת את עצמי ושונאת את כל מי שסביבי.
כן
.-. ^ את לא צריכה לתעב את עצמך באמת.. זה יעשה לך רע ויביא לך צרות, את יודעת יגרום לך לעשות לעצמך דברים רעים כמו הפרעות אכילה, מזה באות הבעיות הכי גדולות, אנורקסיה ובולימיה
אני.
אבל אני לא נותנת לזה הרבה מחשבה, כי יודעת שאין לי ברירה וככה אשאר תמיד.
ואם אחשוב על זה אז אתדכ.. איך אומרים את זה.. אהיה מדוכאת. אני פשוט מתעלמת מזה.
אבל אני לא נותנת לזה הרבה מחשבה, כי יודעת שאין לי ברירה וככה אשאר תמיד.
ואם אחשוב על זה אז אתדכ.. איך אומרים את זה.. אהיה מדוכאת. אני פשוט מתעלמת מזה.
לפעמיים שאני נזכרת בדברים מטומטמים שעשיתי...
וגם ש.. לפעמיים קורה משהו.. שהוא לא משליטתי
וגם ש.. לפעמיים קורה משהו.. שהוא לא משליטתי
כן.
אני שונאת את עצמי.
אני שונאת את העולם והחיים שלי.
אני שונאת את ההתנהגות שלי.
אני שונאת את המראה שלי.
אני שונאת חברות מזויפת.
אני שונאת את האופי שלי.
אני שונאת את הקול שלי.
לפעמים פשוט בא לי להיעלם מהעולם בפוף.
אני מרגישה כאילו לא נולדתי לעולם הזה, כאילו אני טעות
אני שונאת את עצמי.
אני שונאת את העולם והחיים שלי.
אני שונאת את ההתנהגות שלי.
אני שונאת את המראה שלי.
אני שונאת חברות מזויפת.
אני שונאת את האופי שלי.
אני שונאת את הקול שלי.
לפעמים פשוט בא לי להיעלם מהעולם בפוף.
אני מרגישה כאילו לא נולדתי לעולם הזה, כאילו אני טעות
כן את עצמי... 0_0
פעם שנאתי את עצמי מאוד.
כיום? נראלי שאני אוהבת את עצמי רק נראלי חח
כיום? נראלי שאני אוהבת את עצמי רק נראלי חח
כן.
יש דברים שאני שונאת בעצמי, יש דברים שאני אוהבת. אני לא יכולה לומר שאני לגמרי שונאת את עצמי כמו שאני לא יכולה לומר שאני לגמרי אוהבת.
זאת תשובה שכתבתי למישהו שביקש שיכלו את המוטיבציה לבעלי חרדות חברתיות לדיכאון, ואני חושבת שכדאי לכם לקרוא את זה:
גם אני עברתי משהו כזה פעם, בגלל המורים שלי. הם ניסו להוריד אותי כל היסודי, וגם אם לא במודע כל כך, זה היה מה שריסק לי את הביטחון העצמי וגרם לי לבעיות חברתיות.
אני מחוננת, ומחוננים זקוקים למסגרות שונות, לתנאים שונים. יש כאלה שלא מסוגלים ללמוד בקצב מהיר, אני לא מסוגלת ללמוד בקצב איטי.
כתוצאה ממה שעברתי ביסודי, אני קצת מפוצלת ל2. לא פיצול אישיות או משהו, אבל יש בי צד מאוד בוגר, ואנשים לא האמינו לי שאני רק בת 13 (היום בת 14), ונשמעתי כל כך בוגרת. גם המורה, גם ההורים שלי, גם חברות וגם אנשים באתר. מצד שני, יש לי גם צד מאוד ילדותי, צד שבפיגור מאחור בהתפתחות. אני יכולה לבכות ולצרוח בגלל סדרת טלויזיה שלא נותנים לי לראות (וזה קרה), ואני יכול ממש להתרגש בגלל דברים מטופשים, להתרגש מהסוג הרע, לא מהכוונה של לשמוח וזה.
אז זה גרם לי לבעיות חברתיות וביישנות, ובכיתה ו החברה היחידה שלי היתה אחותי התאומה.
התחלתי להיכנס הרבה לאינטרנט, והושלכתי מאנשים דכאוניים. מפה לשם ניסיתי להרעיב את עצמי ולהטביע את עצמי בבריכה בחופש הגדול של כיתה ו, ולמזלי הייתי עדיין תמימה וצעירה מכדי לקחת את זה באמת רחוק ולפגוע בעצמי, אז לא באמת הצלחתי לעשות לעצמי משהו. פחדתי לעשות משהו, האמת.
ואז הבנתי כמה מטופשת הייתי.
אני המודל היחידי לחיקוי שצריך להיות לי, מבחינת המראה כלומר.
ולמה שאפחד ממה שחושבים עלי? אני לא חושבת הרבה דברים רעים על אנשים.
אנשים הם אנוכיים, בדרך כלל. והם יותר עסוקים בלפחד מה יחשבו עליהם, אז לא באמת אכפת להם אם הבכת את עצמך, אלא אם כן הם רואים אותך כחלש ויורדים עליך כדי שלא ירדו עליהם.
דיכאון? זאת הדרך שלנו לברוח. לשקוע עמוק בתוך הייאוש, ולא לנסות להתמודד עם דברים.
דיכאון זה להרגיש שאתה טובע בים סוער ואינסופי, כשאין אדמה באופק, וכל פעם שאתה מנסה לעלות לפני המים, מגיע גל ענק ומטביע אותך חזרה, ואתה נאבק לנשום ולא מצליח.
ולפעמים, כל מה שצריך זה מישהו שיושיט לך יד, יתן לך סטירה ויעיר אותך מהסיוט שאתה עובר, כי אתה מתחיל ללכת מתוך שינה.
עוד משהו - כשלונות.
אנשים מרגישים הרבה פעמים שהם נכשלו.
יש הבדל בין לא להצליח לבין להיכשל.
לא הצלחת? תנסה שוב! לעולם לא תדע כמה קרוב היית להצלחה. גם אם הסיכויים נגדך, כל עוד זה חשוב לך, אל תוותר!
ויתרת? נכשלת.
מ"כישלונות (הכוונה ללא להצליח)" לומדים, מהצלחות נהנים ומוויתרונות סובלים. כל כך סובלים.
~~~
אצל רוב האנשים, הביטחון העצמי הוא אשליה. חומת הגנה שהם בונים סביבם, ולמרות שהם מתים מפחד מבפנים, ממה שיחשבו עליהם, החומה לוכדת את הפחד הזה.
אצל אנשים אחרים, החומה נועדה למנוע מאנשים להיכנס. מהמילים שלהם להשפיע. אבל המילים עוברות דרך קיר האבן, הוא לא מסנן אותן מספיק. הן אומנם חלשות, אבל בעלות השפעה.
אצלי הביטחון העצמי הוא לא אשליה. הוא לא שולט בי לגמרי, וזה דבר נהדר, כדי שתדע לא להגזים, אבל הוא קיים, והוא עוזר לי. למה? כי אני מקשיבה לעצות של עצמי, שאני נותנת לאחרים.
כל פעם שאני כותבת דבר כזה, אני עולה עם עצות חדשות ומשתמשת בהן. וזה עובד.
החלטתי לא להקשיב לקול הקטן שבראש שלי, זה שמנסה לומר לי שאני כלום, ושתמיד אשאר ככה. זה שמנסה להפיל אותי, שרוצה שאוותר, שחונק את הקול השני. אבל קשרתי את הקול המרושע, והקול הטוב יכול לנשום שוב, מה שאומר שהוא יכול לדבר. והוא מחדיר בי ביטחון, ומחדיר בי מוטיבציה.
אני זו שנתנה לעצמי סטירה ואמרה לעצמי שהתחלתי ללכת מתוך הסיוט. התעוררתי, ולקחתי את עצמי בידיים.
באוקטובר אני אלמד באוניברסיטה. למה? כי לקחתי את עצמי בידיים, והתחלתי לעשות מה שאני אוהבת. אצלי זה ללמוד, מתמטיקה ומדעי המחשב. וזה בדיוק התואר שאני עושה. התוכנית עצמה היא לגיל תיכון, אבל אני לא נותנת להגבלות גיל לעצור אותי. למרות שאני עולה לכיתה ט ולא ל י, התקבלתי.
הקול הקטן לא שולט בנו! אנחנו שולטים בו! זה למה הוא קטן, הוא מנסה להשפיע עלינו ולגרום לעצמי להראות חזק, למרות שבעצם הוא כלום. הוא כמו יטוש שנכנס לחדר שלך באמצע הלילה ומעיר אותך, לא נותן לך לישון זה עוקץ אותך. במקום להרוג אותו, אתה נותן לו. אתה עוזר לו לעקוץ אותך. להפריע לך לישון. למה שתעשה את זה? תהרוג אותו וזהו.
הוא כמו מקובלים. הם אנשים קטנים שפוגעים באחרים כדי להיראות גדולים יותר, חזקים יותר.
מקווה שעזרתי לכם, ושהחדרתי בכם מוטיבציה ^^
אין טעם לשנוא את עצמך, זה לא מוביל לשום מקום בחיים. אבל אפשר להשתנות, להתגבר על. הפחד, לנסות דברים חדשים.
מקווה שעזרתי.
גם אני עברתי משהו כזה פעם, בגלל המורים שלי. הם ניסו להוריד אותי כל היסודי, וגם אם לא במודע כל כך, זה היה מה שריסק לי את הביטחון העצמי וגרם לי לבעיות חברתיות.
אני מחוננת, ומחוננים זקוקים למסגרות שונות, לתנאים שונים. יש כאלה שלא מסוגלים ללמוד בקצב מהיר, אני לא מסוגלת ללמוד בקצב איטי.
כתוצאה ממה שעברתי ביסודי, אני קצת מפוצלת ל2. לא פיצול אישיות או משהו, אבל יש בי צד מאוד בוגר, ואנשים לא האמינו לי שאני רק בת 13 (היום בת 14), ונשמעתי כל כך בוגרת. גם המורה, גם ההורים שלי, גם חברות וגם אנשים באתר. מצד שני, יש לי גם צד מאוד ילדותי, צד שבפיגור מאחור בהתפתחות. אני יכולה לבכות ולצרוח בגלל סדרת טלויזיה שלא נותנים לי לראות (וזה קרה), ואני יכול ממש להתרגש בגלל דברים מטופשים, להתרגש מהסוג הרע, לא מהכוונה של לשמוח וזה.
אז זה גרם לי לבעיות חברתיות וביישנות, ובכיתה ו החברה היחידה שלי היתה אחותי התאומה.
התחלתי להיכנס הרבה לאינטרנט, והושלכתי מאנשים דכאוניים. מפה לשם ניסיתי להרעיב את עצמי ולהטביע את עצמי בבריכה בחופש הגדול של כיתה ו, ולמזלי הייתי עדיין תמימה וצעירה מכדי לקחת את זה באמת רחוק ולפגוע בעצמי, אז לא באמת הצלחתי לעשות לעצמי משהו. פחדתי לעשות משהו, האמת.
ואז הבנתי כמה מטופשת הייתי.
אני המודל היחידי לחיקוי שצריך להיות לי, מבחינת המראה כלומר.
ולמה שאפחד ממה שחושבים עלי? אני לא חושבת הרבה דברים רעים על אנשים.
אנשים הם אנוכיים, בדרך כלל. והם יותר עסוקים בלפחד מה יחשבו עליהם, אז לא באמת אכפת להם אם הבכת את עצמך, אלא אם כן הם רואים אותך כחלש ויורדים עליך כדי שלא ירדו עליהם.
דיכאון? זאת הדרך שלנו לברוח. לשקוע עמוק בתוך הייאוש, ולא לנסות להתמודד עם דברים.
דיכאון זה להרגיש שאתה טובע בים סוער ואינסופי, כשאין אדמה באופק, וכל פעם שאתה מנסה לעלות לפני המים, מגיע גל ענק ומטביע אותך חזרה, ואתה נאבק לנשום ולא מצליח.
ולפעמים, כל מה שצריך זה מישהו שיושיט לך יד, יתן לך סטירה ויעיר אותך מהסיוט שאתה עובר, כי אתה מתחיל ללכת מתוך שינה.
עוד משהו - כשלונות.
אנשים מרגישים הרבה פעמים שהם נכשלו.
יש הבדל בין לא להצליח לבין להיכשל.
לא הצלחת? תנסה שוב! לעולם לא תדע כמה קרוב היית להצלחה. גם אם הסיכויים נגדך, כל עוד זה חשוב לך, אל תוותר!
ויתרת? נכשלת.
מ"כישלונות (הכוונה ללא להצליח)" לומדים, מהצלחות נהנים ומוויתרונות סובלים. כל כך סובלים.
~~~
אצל רוב האנשים, הביטחון העצמי הוא אשליה. חומת הגנה שהם בונים סביבם, ולמרות שהם מתים מפחד מבפנים, ממה שיחשבו עליהם, החומה לוכדת את הפחד הזה.
אצל אנשים אחרים, החומה נועדה למנוע מאנשים להיכנס. מהמילים שלהם להשפיע. אבל המילים עוברות דרך קיר האבן, הוא לא מסנן אותן מספיק. הן אומנם חלשות, אבל בעלות השפעה.
אצלי הביטחון העצמי הוא לא אשליה. הוא לא שולט בי לגמרי, וזה דבר נהדר, כדי שתדע לא להגזים, אבל הוא קיים, והוא עוזר לי. למה? כי אני מקשיבה לעצות של עצמי, שאני נותנת לאחרים.
כל פעם שאני כותבת דבר כזה, אני עולה עם עצות חדשות ומשתמשת בהן. וזה עובד.
החלטתי לא להקשיב לקול הקטן שבראש שלי, זה שמנסה לומר לי שאני כלום, ושתמיד אשאר ככה. זה שמנסה להפיל אותי, שרוצה שאוותר, שחונק את הקול השני. אבל קשרתי את הקול המרושע, והקול הטוב יכול לנשום שוב, מה שאומר שהוא יכול לדבר. והוא מחדיר בי ביטחון, ומחדיר בי מוטיבציה.
אני זו שנתנה לעצמי סטירה ואמרה לעצמי שהתחלתי ללכת מתוך הסיוט. התעוררתי, ולקחתי את עצמי בידיים.
באוקטובר אני אלמד באוניברסיטה. למה? כי לקחתי את עצמי בידיים, והתחלתי לעשות מה שאני אוהבת. אצלי זה ללמוד, מתמטיקה ומדעי המחשב. וזה בדיוק התואר שאני עושה. התוכנית עצמה היא לגיל תיכון, אבל אני לא נותנת להגבלות גיל לעצור אותי. למרות שאני עולה לכיתה ט ולא ל י, התקבלתי.
הקול הקטן לא שולט בנו! אנחנו שולטים בו! זה למה הוא קטן, הוא מנסה להשפיע עלינו ולגרום לעצמי להראות חזק, למרות שבעצם הוא כלום. הוא כמו יטוש שנכנס לחדר שלך באמצע הלילה ומעיר אותך, לא נותן לך לישון זה עוקץ אותך. במקום להרוג אותו, אתה נותן לו. אתה עוזר לו לעקוץ אותך. להפריע לך לישון. למה שתעשה את זה? תהרוג אותו וזהו.
הוא כמו מקובלים. הם אנשים קטנים שפוגעים באחרים כדי להיראות גדולים יותר, חזקים יותר.
מקווה שעזרתי לכם, ושהחדרתי בכם מוטיבציה ^^
אין טעם לשנוא את עצמך, זה לא מוביל לשום מקום בחיים. אבל אפשר להשתנות, להתגבר על. הפחד, לנסות דברים חדשים.
מקווה שעזרתי.
פחות d:
בעיקר כשהיא לא מדברת איתי.
לא
אפשר לא לשנוא את עצמך, רק צריך ללמוד איך לאהוב, "
כן.
אני שונאת את עצמי.
אני שונאת את העולם והחיים שלי.
אני שונאת את ההתנהגות שלי.
אני שונאת את המראה שלי.
אני שונאת חברות מזויפת.
אני שונאת את האופי שלי.
אני שונאת את הקול שלי.
לפעמים פשוט בא לי להיעלם מהעולם בפוף.
אני מרגישה כאילו לא נולדתי לעולם הזה, כאילו אני טעות" קודם כל, נסי למצוא דברים טובים בעולם וגם בחיים שלהם, את יכולה לשנות את התנהגות שלך, את המראה שלך, תכירי אם אפשר חברות טובות, תשני את האופי שלך. יותר מדי חסרונות או בעיות. במקום להיות באפלה, תצאו לאור, אומרים שאפשר לסלוח לאדם שמפחד מחושך, אבל לפעמים גם קשה להבין אנשים שמפחדים מאור
את לא טעות.
כן.
אני שונאת את עצמי.
אני שונאת את העולם והחיים שלי.
אני שונאת את ההתנהגות שלי.
אני שונאת את המראה שלי.
אני שונאת חברות מזויפת.
אני שונאת את האופי שלי.
אני שונאת את הקול שלי.
לפעמים פשוט בא לי להיעלם מהעולם בפוף.
אני מרגישה כאילו לא נולדתי לעולם הזה, כאילו אני טעות" קודם כל, נסי למצוא דברים טובים בעולם וגם בחיים שלהם, את יכולה לשנות את התנהגות שלך, את המראה שלך, תכירי אם אפשר חברות טובות, תשני את האופי שלך. יותר מדי חסרונות או בעיות. במקום להיות באפלה, תצאו לאור, אומרים שאפשר לסלוח לאדם שמפחד מחושך, אבל לפעמים גם קשה להבין אנשים שמפחדים מאור
את לא טעות.
אורה ושמחה-
ניסיתי הכל
ניסיתי לשנות הכל בעצמי
כלום לא עוזר
כל הזמן צועקים עלי על כמה שקשה לי להקשיב ולהתנהג כראוי
אני פשוט גוש טמטום
באמת שאני פשוט מקרה אבוד
הפסקתי לנסות
ניסיתי הכל
ניסיתי לשנות הכל בעצמי
כלום לא עוזר
כל הזמן צועקים עלי על כמה שקשה לי להקשיב ולהתנהג כראוי
אני פשוט גוש טמטום
באמת שאני פשוט מקרה אבוד
הפסקתי לנסות
אני רוצה להאמין שהרגשות שלי כלפי עצמי טובים יותר מ'שנאה', אבל אני בהחלט בלתי-מרוצה מעצמי עד מאוד.
את לא כזו, את יכולה לשנות, נסי שוב, אל תוותרי, כלום כן יעזור, פתגם חכם אומר אין אדם שלא יכול, יש אדם שלא רוצה, ברגע שאדם ירצה, הוא יוכל! חשוב לנסות ולנסות עד שמצליחים. תנסי עוד פעם, אין לך ברירה, או שתצאי לאור או שתמשיכי להיות בחשכה, החושך לא דבר שאפשר להתרגל אליו, תמיד יש אור, שנאמר, כשם שמאחורי האור מסתתר לעיתיים החושך, כך שמאוחרי החושך, מסתתר האור! אפשר לשנות את זה, אם לא מוותרים, כמו שהכינוי של אדם שאני מכירה מפה, אומר הכול, לא לוותר זה לנצח! הכול יעזור, אם רוצים ומאמינים ועושים ולא מוותרים, לא לוותר זה לנצח, לוותר זה לא לנצח, אלא להפסיד לחושך, להיכנע זה לוותר, לתת לחושך להתגבר על האור שבך. זה לוותר, שיצעקו עליך, הם לא שווים, את יכולה להתנהג כראוי ולהקשיב, אולי יש לך הפרעות קשב וריכוז, אולי זה לא אשמתך. את לא מקרה אבוד, ואל תפסיקי לנסות, אנו יכולים לסלוח על ילד שמפחד מחושך אבל הטרגדיה האמתיתית של החיים כאשר אנשים ש מפחדים מה אור, שנשמה מאירה, גם שמים עוטי ערפל מפיקים אור נעים, תהיי עצמך, תתבלטי, ואז תוכלי להאיר את העולם בצבעים, לא לוותר זה לנצח, מי שמוותר על הזכות לאושר, לא מנצח, הוא מפסיד, אל תוותרי, אסור לך. את לא מקרה אבוד ואת לא אבודה, את צריכה שוב לנסות. בבקשה, אני מכירה מישהי שאני מנסה לעזור לה כמה זמן פה והיא במצב כזה, אל תגיעי למטה עוד יותר, יהיה לך קשה לצאת מזה, אני יודעת שקשה לך, אבל את חייבת לעזור לעצמך. שלא תגיעי למצב יותר קשה כמו הפרעות אכילה.. יש סיפור על אישה שמת ילד אחד, ומישהו אחד אמר לה לא להתאבל יותר מדי, אבל היא לא הקשיבה לו והמשיכה להתאבל, המשך מתו לה עוד ילדים ועוד ילדים עד שהיא בעצמה מתה מזה, העצב וייגון יכולים להוריד אנשים למטה, אנשים צריכים להעלות את עצמם למעלה, לשאוף להגיע לאור, לא להישאר בחשכה, יש תמיד קמוץ של תקווה ואור.
אין לי הפרעות קשב וריכוז, הייתי באבחון.
ואני רוצה, ועוד איך אני רוצה, ואני מנסה גם.
זה פשוט לא עובד, אני לא שולטת בעצמי.
ואני רוצה, ועוד איך אני רוצה, ואני מנסה גם.
זה פשוט לא עובד, אני לא שולטת בעצמי.
עובדת על עצמי. אני בסה"כ היום אוהבת את עצמי.
זה יעבוד, ואת יכולה לשלוט בעצמך, זה כן יכול לעבוד, זה פשוט עניין של התמדה ואמונה ועשייה. את יכולה, אל תוותרי, זה הקול של הייאוש שמנסה להרעיל אותך בפחדים כי הוא יודע שאת מסוגלת לנצח אותו, זה מה שחשכה עושה לאור, אור וחושך נלחמים אחד בשני כל הזמן, שיש חושך יש קמוץ של אור ובכל אור יש חושך, ייאוש וספקות זה חלק מחושך, שמנסים להחשיך אותך, להרדים אותך ולייאש אותך כי הם יודעים שאת יכולה לנצח את זה אם את תאמיני בעצמך, ולכן הם מנסים לכבות את אש האמונה ולקרר אותך ולצנן אותך. הם מכניסים בך מחשבות של שקרים של ייאוש ואומרים לך שאין דרך ואי אפשר, אבל זה שקר, כי כן אפשר, זה פשוט שהם עושים את זה שתיפלי, שתיפלי לתוכם, שאור ייעלם. צריך לעזור לאור לבלוט.
שונאת את הכל בעצמי.
זה שאני יותר מדי טובה לאחרים.
חושבת על אחרים לפני שאני חושבת על עצמי בכלל. (חלק יגידו שזה יתרון אבל בעיניי חיסרון.
שונאת את זה שאני מורידה מהערך העצמי שלי, וזה לא שאני מרגישה שאני שווה משהו... אני מרגישה כמו עלה על הרצפה שכולם דורכים עליו.
פשוט חרא. אם הייתי יכולה להעלים את עצמי מהעולם הייתי עושה את זה.
זה שאני יותר מדי טובה לאחרים.
חושבת על אחרים לפני שאני חושבת על עצמי בכלל. (חלק יגידו שזה יתרון אבל בעיניי חיסרון.
שונאת את זה שאני מורידה מהערך העצמי שלי, וזה לא שאני מרגישה שאני שווה משהו... אני מרגישה כמו עלה על הרצפה שכולם דורכים עליו.
פשוט חרא. אם הייתי יכולה להעלים את עצמי מהעולם הייתי עושה את זה.
אנונימית
כן, ניסיתי לאהןב את עצמי וזה הצליח בערך אבל סתם שיקרתי לעצמי וזה הכניס אותי לדברים יותר גרועים. עדיין מנסה אבל מרגיש שאין טעם יותר וכל השנאה הזאת כלפי עצמי פשוט מטביעה אותי
כן
וזה שנאה מספיק גדולה כדי להכניס את עצמי להפרעת אכילה.
הייתי שם back and forth, מאז גיל 15. אבל עכשיו אני מחוץ לזה, במצב של "forth" (בינתיים)
וזה שנאה מספיק גדולה כדי להכניס את עצמי להפרעת אכילה.
הייתי שם back and forth, מאז גיל 15. אבל עכשיו אני מחוץ לזה, במצב של "forth" (בינתיים)
הו פאק אין לך מושג כמה
כל דבר בי, מתעבת, נגעלת, שונאת הכול...
כל דבר בי, מתעבת, נגעלת, שונאת הכול...
למשתמשת dead roses לאהוב את עצמך זה לא לשקר לעצמך, זה משהו אחר. יש טעם, נסי למצוא בך משהו טוב, לשנייה, אל תגיעי לזה שוב. לשלישית, אל תתעבי ותשנאי, תיגעלי, תאהבי את מי שאת. תהיי גאה! אנונימית תנסי לעלות למעלה