ואו תשמעו היה לי תקופה ארוכה של דיכאון ומחשבות אובדניות ושנעה עצמית ואנורקסיה ועכשיו..

אני קמה כל יום עם חיוך על הפנים מסתכלת שעות במראה ומרוצה (יש פעמים שפחות לרוב כן) אני החברה הכי טובה של עצמי אנשים מקבלים אותי כמו שאני ואני יותר פתוחה אני סומכת על עצמי ואוהבת לקחת אחריות בניגות לפעם שמתתי מפחד אני אוהבת למשוך צומת לב ולהיות במרכז פעם פחדתי. אני תמיד מנסה להישתפר ולעלות למלאה וגאה בעצמי היתי צרחכה לפרוק את זה מה יש לכם להגיד לי על זה? אני חייבת להוציא את זה לספר למישהו