6 תשובות
טוב קודם כל, אולי תבררי את זה ותדברי אתו, שנית, את צריכה קאוצינג או לדבר עם ההורים שלך, תעשי דברים שיעודדו אותך, ספרי למישהו, גם להורים שלך שיעזרו לך.
שמעי זה שאלה שאנחנו האחרונים שיכולים לתת לך תשובה עליה.
אנחנו לא איתך ביומיום ולא רואים תהתנהגות שלך או באמת יודעים מי את מצטערת את מוזמנת לפנות אליו...
על הדבר השני אני ממליצה לך אחרי שהאחים הקטנים שלך ישנים לפנות לאמא שלך או לאבא שלך ולספר להם שאת בדיכאון זה לא בושה או מביך לספר דברים כאלה זה משחרר ברמות את עוד תרגישי את זה אחרי שתספרי.
בהצלחה (:
אנחנו לא איתך ביומיום ולא רואים תהתנהגות שלך או באמת יודעים מי את מצטערת את מוזמנת לפנות אליו...
על הדבר השני אני ממליצה לך אחרי שהאחים הקטנים שלך ישנים לפנות לאמא שלך או לאבא שלך ולספר להם שאת בדיכאון זה לא בושה או מביך לספר דברים כאלה זה משחרר ברמות את עוד תרגישי את זה אחרי שתספרי.
בהצלחה (:
אני חושבת שיש פתרון, עשיית דברים שאוהבים, תחביבים או כושר, עבודה עצמית יכולים לעזור לה. יש פתרון אבל היא צריכה לרצות לצאת מזה באמת, ולהתגבר על זה באמת וגם לעשות שיהיה לה טוב מרצון שלה, אני מכירה פה כמה אנשים שעברו דיכאון והצליחו להתגבר על זה, הם מצאו דרכים להתגבר על זה, משפחה או חברים או דברים אחרים. תלוי מה מתאים לה, ומה הבעיה בתגובה הראשונה שלי? היא יכולה לברר את זה, ייתכן שטעיתי, לדיכאון יש דרכים להתגברות. היא באמת צריכה קאוניצג וגם לדבר עם ההורים שלה, מבינים פה שאני רק באמת רוצה לעזור לה להתגבר על זה, אולי טעיתי אבל הכוונה טובה
אני יכול להסביר לך את זה כי גם אני עשיתי את זה לא מתוך כוונה רעה תשלחי לי הודעה אני יעזור לך במה שתצטרכי
בנוגע לחבר שלך, למה שלא תפני אליו וזהו? זה שהוא הבן מבינכן שניכם לא אומר שהוא זה שצריך לפנות אלייך.
ובנוגע לדיכאון - אני שנייה שולחת משהו.
ובנוגע לדיכאון - אני שנייה שולחת משהו.
דיברתי פה על חרדה חברתית גם, אז את מוזמנת להתעלם מהחלק הזה. אמרתי שגם אני עברתי סוג-של חרדה חברתית, אבל גם דיכאון (אמנם לא רציני כי הצלחתי לצאת ממנו מוקדם יחסית, אבל לא משנה):
גם אני עברתי משהו כזה פעם, בגלל המורים שלי. הם ניסו להוריד אותי כל היסודי, וגם אם לא במודע כל כך, זה היה מה שריסק לי את הביטחון העצמי וגרם לי לבעיות חברתיות.
אני מחוננת, ומחוננים זקוקים למסגרות שונות, לתנאים שונים. יש כאלה שלא מסוגלים ללמוד בקצב מהיר, אני לא מסוגלת ללמוד בקצב איטי.
כתוצאה ממה שעברתי ביסודי, אני קצת מפוצלת ל2. לא פיצול אישיות או משהו, אבל יש בי צד מאוד בוגר, ואנשים לא האמינו לי שאני רק בת 13 (היום בת 14), ונשמעתי כל כך בוגרת. גם המורה, גם ההורים שלי, גם חברות וגם אנשים באתר. מצד שני, יש לי גם צד מאוד ילדותי, צד שבפיגור מאחור בהתפתחות. אני יכולה לבכות ולצרוח בגלל סדרת טלויזיה שלא נותנים לי לראות (וזה קרה), ואני יכול ממש להתרגש בגלל דברים מטופשים, להתרגש מהסוג הרע, לא מהכוונה של לשמוח וזה.
אז זה גרם לי לבעיות חברתיות וביישנות, ובכיתה ו החברה היחידה שלי היתה אחותי התאומה.
התחלתי להיכנס הרבה לאינטרנט, והושלכתי מאנשים דכאוניים. מפה לשם ניסיתי להרעיב את עצמי ולהטביע את עצמי בבריכה בחופש הגדול של כיתה ו, ולמזלי הייתי עדיין תמימה וצעירה מכדי לקחת את זה באמת רחוק ולפגוע בעצמי, אז לא באמת הצלחתי לעשות לעצמי משהו. פחדתי לעשות משהו, האמת.
ואז הבנתי כמה מטופשת הייתי.
אני המודל היחידי לחיקוי שצריך להיות לי, מבחינת המראה כלומר.
ולמה שאפחד ממה שחושבים עלי? אני לא חושבת הרבה דברים רעים על אנשים.
אנשים הם אנוכיים, בדרך כלל. והם יותר עסוקים בלפחד מה יחשבו עליהם, אז לא באמת אכפת להם אם הבכת את עצמך, אלא אם כן הם רואים אותך כחלש ויורדים עליך כדי שלא ירדו עליהם.
דיכאון? זאת הדרך שלנו לברוח. לשקוע עמוק בתוך הייאוש, ולא לנסות להתמודד עם דברים.
דיכאון זה להרגיש שאתה טובע בים סוער ואינסופי, כשאין אדמה באופק, וכל פעם שאתה מנסה לעלות לפני המים, מגיע גל ענק ומטביע אותך חזרה, ואתה נאבק לנשום ולא מצליח.
ולפעמים, כל מה שצריך זה מישהו שיושיט לך יד, יתן לך סטירה ויעיר אותך מהסיוט שאתה עובר, כי אתה מתחיל ללכת מתוך שינה.
עוד משהו - כשלונות.
אנשים מרגישים הרבה פעמים שהם נכשלו.
יש הבדל בין לא להצליח לבין להיכשל.
לא הצלחת? תנסה שוב! לעולם לא תדע כמה קרוב היית להצלחה. גם אם הסיכויים נגדך, כל עוד זה חשוב לך, אל תוותר!
ויתרת? נכשלת.
מ"כישלונות (הכוונה ללא להצליח)" לומדים, מהצלחות נהנים ומוויתרונות סובלים. כל כך סובלים.
~~~
אצל רוב האנשים, הביטחון העצמי הוא אשליה. חומת הגנה שהם בונים סביבם, ולמרות שהם מתים מפחד מבפנים, ממה שיחשבו עליהם, החומה לוכדת את הפחד הזה.
אצל אנשים אחרים, החומה נועדה למנוע מאנשים להיכנס. מהמילים שלהם להשפיע. אבל המילים עוברות דרך קיר האבן, הוא לא מסנן אותן מספיק. הן אומנם חלשות, אבל בעלות השפעה.
אצלי הביטחון העצמי הוא לא אשליה. הוא לא שולט בי לגמרי, וזה דבר נהדר, כדי שתדע לא להגזים, אבל הוא קיים, והוא עוזר לי. למה? כי אני מקשיבה לעצות של עצמי, שאני נותנת לאחרים.
כל פעם שאני כותבת דבר כזה, אני עולה עם עצות חדשות ומשתמשת בהן. וזה עובד.
החלטתי לא להקשיב לקול הקטן שבראש שלי, זה שמנסה לומר לי שאני כלום, ושתמיד אשאר ככה. זה שמנסה להפיל אותי, שרוצה שאוותר, שחונק את הקול השני. אבל קשרתי את הקול המרושע, והקול הטוב יכול לנשום שוב, מה שאומר שהוא יכול לדבר. והוא מחדיר בי ביטחון, ומחדיר בי מוטיבציה.
אני זו שנתנה לעצמי סטירה ואמרה לעצמי שהתחלתי ללכת מתוך הסיוט. התעוררתי, ולקחתי את עצמי בידיים.
בתחילת השנה אני אלמד באוניברסיטה. למה? כי לקחתי את עצמי בידיים, והתחלתי לעשות מה שאני אוהבת. אצלי זה ללמוד, מתמטיקה ומדעי המחשב. וזה בדיוק התואר שאני עושה.
הקול הקטן לא שולט בנו! אנחנו שולטים בו! זה למה הוא קטן, הוא מנסה להשפיע עלינו ולגרום לעצמי להראות חזק, למרות שבעצם הוא כלום. הוא כמו יטוש שנכנס לחדר שלך באמצע הלילה ומעיר אותך, לא נותן לך לישון זה עוקץ אותך. במקום להרוג אותו, אתה נותן לו. אתה עוזר לו לעקוץ אותך. להפריע לך לישון. למה שתעשה את זה? תהרוג אותו וזהו.
הוא כמו מקובלים. הם אנשים קטנים שפוגעים באחרים כדי להיראות גדולים יותר, חזקים יותר.
מקווה שעזרתי לכם (ולך), ושהחדרתי בכם מוטיבציה ^^
גם אני עברתי משהו כזה פעם, בגלל המורים שלי. הם ניסו להוריד אותי כל היסודי, וגם אם לא במודע כל כך, זה היה מה שריסק לי את הביטחון העצמי וגרם לי לבעיות חברתיות.
אני מחוננת, ומחוננים זקוקים למסגרות שונות, לתנאים שונים. יש כאלה שלא מסוגלים ללמוד בקצב מהיר, אני לא מסוגלת ללמוד בקצב איטי.
כתוצאה ממה שעברתי ביסודי, אני קצת מפוצלת ל2. לא פיצול אישיות או משהו, אבל יש בי צד מאוד בוגר, ואנשים לא האמינו לי שאני רק בת 13 (היום בת 14), ונשמעתי כל כך בוגרת. גם המורה, גם ההורים שלי, גם חברות וגם אנשים באתר. מצד שני, יש לי גם צד מאוד ילדותי, צד שבפיגור מאחור בהתפתחות. אני יכולה לבכות ולצרוח בגלל סדרת טלויזיה שלא נותנים לי לראות (וזה קרה), ואני יכול ממש להתרגש בגלל דברים מטופשים, להתרגש מהסוג הרע, לא מהכוונה של לשמוח וזה.
אז זה גרם לי לבעיות חברתיות וביישנות, ובכיתה ו החברה היחידה שלי היתה אחותי התאומה.
התחלתי להיכנס הרבה לאינטרנט, והושלכתי מאנשים דכאוניים. מפה לשם ניסיתי להרעיב את עצמי ולהטביע את עצמי בבריכה בחופש הגדול של כיתה ו, ולמזלי הייתי עדיין תמימה וצעירה מכדי לקחת את זה באמת רחוק ולפגוע בעצמי, אז לא באמת הצלחתי לעשות לעצמי משהו. פחדתי לעשות משהו, האמת.
ואז הבנתי כמה מטופשת הייתי.
אני המודל היחידי לחיקוי שצריך להיות לי, מבחינת המראה כלומר.
ולמה שאפחד ממה שחושבים עלי? אני לא חושבת הרבה דברים רעים על אנשים.
אנשים הם אנוכיים, בדרך כלל. והם יותר עסוקים בלפחד מה יחשבו עליהם, אז לא באמת אכפת להם אם הבכת את עצמך, אלא אם כן הם רואים אותך כחלש ויורדים עליך כדי שלא ירדו עליהם.
דיכאון? זאת הדרך שלנו לברוח. לשקוע עמוק בתוך הייאוש, ולא לנסות להתמודד עם דברים.
דיכאון זה להרגיש שאתה טובע בים סוער ואינסופי, כשאין אדמה באופק, וכל פעם שאתה מנסה לעלות לפני המים, מגיע גל ענק ומטביע אותך חזרה, ואתה נאבק לנשום ולא מצליח.
ולפעמים, כל מה שצריך זה מישהו שיושיט לך יד, יתן לך סטירה ויעיר אותך מהסיוט שאתה עובר, כי אתה מתחיל ללכת מתוך שינה.
עוד משהו - כשלונות.
אנשים מרגישים הרבה פעמים שהם נכשלו.
יש הבדל בין לא להצליח לבין להיכשל.
לא הצלחת? תנסה שוב! לעולם לא תדע כמה קרוב היית להצלחה. גם אם הסיכויים נגדך, כל עוד זה חשוב לך, אל תוותר!
ויתרת? נכשלת.
מ"כישלונות (הכוונה ללא להצליח)" לומדים, מהצלחות נהנים ומוויתרונות סובלים. כל כך סובלים.
~~~
אצל רוב האנשים, הביטחון העצמי הוא אשליה. חומת הגנה שהם בונים סביבם, ולמרות שהם מתים מפחד מבפנים, ממה שיחשבו עליהם, החומה לוכדת את הפחד הזה.
אצל אנשים אחרים, החומה נועדה למנוע מאנשים להיכנס. מהמילים שלהם להשפיע. אבל המילים עוברות דרך קיר האבן, הוא לא מסנן אותן מספיק. הן אומנם חלשות, אבל בעלות השפעה.
אצלי הביטחון העצמי הוא לא אשליה. הוא לא שולט בי לגמרי, וזה דבר נהדר, כדי שתדע לא להגזים, אבל הוא קיים, והוא עוזר לי. למה? כי אני מקשיבה לעצות של עצמי, שאני נותנת לאחרים.
כל פעם שאני כותבת דבר כזה, אני עולה עם עצות חדשות ומשתמשת בהן. וזה עובד.
החלטתי לא להקשיב לקול הקטן שבראש שלי, זה שמנסה לומר לי שאני כלום, ושתמיד אשאר ככה. זה שמנסה להפיל אותי, שרוצה שאוותר, שחונק את הקול השני. אבל קשרתי את הקול המרושע, והקול הטוב יכול לנשום שוב, מה שאומר שהוא יכול לדבר. והוא מחדיר בי ביטחון, ומחדיר בי מוטיבציה.
אני זו שנתנה לעצמי סטירה ואמרה לעצמי שהתחלתי ללכת מתוך הסיוט. התעוררתי, ולקחתי את עצמי בידיים.
בתחילת השנה אני אלמד באוניברסיטה. למה? כי לקחתי את עצמי בידיים, והתחלתי לעשות מה שאני אוהבת. אצלי זה ללמוד, מתמטיקה ומדעי המחשב. וזה בדיוק התואר שאני עושה.
הקול הקטן לא שולט בנו! אנחנו שולטים בו! זה למה הוא קטן, הוא מנסה להשפיע עלינו ולגרום לעצמי להראות חזק, למרות שבעצם הוא כלום. הוא כמו יטוש שנכנס לחדר שלך באמצע הלילה ומעיר אותך, לא נותן לך לישון זה עוקץ אותך. במקום להרוג אותו, אתה נותן לו. אתה עוזר לו לעקוץ אותך. להפריע לך לישון. למה שתעשה את זה? תהרוג אותו וזהו.
הוא כמו מקובלים. הם אנשים קטנים שפוגעים באחרים כדי להיראות גדולים יותר, חזקים יותר.
מקווה שעזרתי לכם (ולך), ושהחדרתי בכם מוטיבציה ^^