אני אתחיל את זה ככה:

אין לי תעודת בגרות וגם לא תהיה. נשרתי מהלימודים בעקבות דיכאון. במשך השהות שלי בבית הספר פיספסתי המון חוויות שאמורים לחוות. עברתי אלימות מהתלמידים, בכי, כאב, כעס, צעקות, קללות. בכיתות ז' - ח' הייתי בסדר. אבל כשהגעתי ל ט' הכל נהיה דפוק. ממש כמו ביסודי הרגשתי נורא. במשל השנים קרה משהו שהכניס אותי לדיכאון ולכן נשרתי מהלימודים. אני חסרת השכלה. אני חסרת חברים. אני חסרת כישרון. ובקיצור, אני חסרת חיים. אני לא יודעת מה לעשות עם עצמי.. אני רואה בני נוער שנהנים מהשנים, צוברים חוויות, מתאהבים, מסיימים לימודים, נהנים, מוציאים רישיון. ואני?.. אני נשארתי *בדיוק* אותו הדבר. אני פשוט ביזבוז מהלך. חבל על החיים שאני מבזבזת... נשמה אחרת יכלה להשתמש בחיים שלי בצורה יותר חכמה. למה אני כותבת את כל זה בעצם? אני לא יודעת בעצמי. בכל מקרה.. מישהו יכול לנסות להרגיע אותי קצת?..