בבקשה אל תגידו לי שאני צריכה פסיכולוג אוקיי?

מכירה את ההרגשה

לא אין סיכוי.

שואל השאלה:
אין שום סיכוי בעולם שיש כזה דבר יקומים מקבילים? שום סיכוי? אין סיכוי שאני שייכת לשם?

לדעתי יש יקומים מקבילים,
אבל את לא שייכת לשם,
איפה שנולדת שם את צריכה להיות.

שואל השאלה:
לא. אני לא שייכת לפה, אני לא שייכת לעולם הזה, אין סיכוי, אין מצב

אבל נולדת פה.
זה אומר שאת כן שייכת.

אם חצי מהעולם הזה מאמין באינספור אלוהים ואלים, למה לשלול את מה שאת מאמינה בו? אני אישית חושבת שהמצב שלך מאוד רגיש כרגע, וכשהייתי בנקודה מאוד עמוקה ואפלה בדיכאון שלי הרגשתי ככה בטירוף - אז אני לא יכולה שלא לקשר את המצבים. דבר שיכול לעזור לך להרגיש יותר טוב ואולי להבין את כל המצב יותר זה מדיטציות. בהצלחה :)

שואל השאלה:
אין מצב. אני לא מרגישה שייכת, לא למשפחה, לא לחברה, לא לאף אחד. כשאני לבד ושומעת שירים אני מדמיינת שאני בעולם אחר, זה הדבר היחיד שגורם לי להרגיש שלמה.

לכל דבר יש סיכוי
העולם הוא דבר שאי אפשר להסביר אותו
אבל מה זה משנה? זה לא שתעשי העברת נשמות ליקום המקביל. תחיי עם מה שיש. ותאמיני לי שיש. אני כל כך הרבה שנים חייתי בחברת חברים מזויפים שרק גרמו לדיכאון הקליני שלי להתדרדר אבל יש אדם אחד בעולם הזה שמעלה לי חיוך כל פעם שאני שומעת את הקול היפה שלו, והוא עושה לי כל כך טוב, ונותן לי הרגשה של שמחה וגאווה על החיים שלי ועל זה שנולדתי.
אני חופרת ואני מודעת לכך ^_^

יש סיכוי.. ואני כל כך, כל כך מזדהה איתך. זה לא העולם שלי. אני לא שייך לפה. אני לא אמור להיות פה, במציאות הזאת.

אולי את צריכה למצוא משהו שיחבר אותך לעולם הזה? את כן שייכת לפה, באופן כלשהו, את חלק מהעולם הזה. אולי את מופנמת?

שואל השאלה:
זה לא קשור. אני באמת מרגישה שאני לא שייכת לפה.

מכירה קצת את ההרגשה, לא הכי כיף להרגיש ככה

אולי באמת יש מקום שאת תרגישי שייכת, אולי יום אחד תמצאי מישהו שיגרום לך להרגיש שייכת, יש עוד זמן, אם זה עוזר לך, אני גם חושבת על ייקום חלופי ואני אחרת שם

יש סיכוי אבל הוא מאוד קטן...
יש סוג של אוטיזם, קוראים לו אספרגר אספרגר הוא על הרצף האוטיסטי ולבני אדם שיש אספרגר קשה להם יותר עם החברה, דפוסי התנהגות וכו... אני לא יודע אם את על הרצף האוטיסטי כי אני לא מכיר אותך וגם אם הייתי מכיר אותך לא הייתי יכול לאבחן אותך.
אני לא אומר שיש לך אספרגר אבל זאת יכולה להיות אחת מהאפשרויות, אספרגר זה לא רע!
יכול להיות שיש לך סתם אי הבנה עם החברה... את עכשיו בגיל ההתבגרות וזה גם יכול לעבור.
אני אמנם מצאתי את המקום שלי, את כנראה עוד לא מצאת את שלך. כי כשתמצאי את תרגישי הכי שייכת בעולם.

יש סיכוי כמעט בטוח של יקומים מקבילים, אין שום דרך אי פעם שתוכלי לעבור ביניהם. זה יוצר פרדוקס של סיבתיות ואינסוף.

שואל השאלה:
דיכאון כרוני. אממ אני לא לבד, יש לי חברות ואני איתן כל יום.. שלא תחשבו שאני כל הזמן מסתגרת בבית, אני יוצאת ומבלה ורגילה לגמרי אבל אני מרגישה שאני לא שייכת לפה וזה מעציב אותי