אל תתקשרו למשטרה אני לא עושה כלום לעצמי.

למה? מה קרה?
עדיף שתספרי לה מה שקרה (אגב, גם לנו, אפשר לעזור) מאשר שתבואי אליה באמירה כזו

שואל השאלה:
לא תודה
לא סומכת על אנשים
אני סומכת רק על הפסיכולוג וגם חצי כזה

אוקי, היא יודע למה אני מתוסכלת אבל סיפרתי לפסיכיאטר שאני לא רוצה להרוג את עצמי... ככה שהיא בטח תהיה מבולבלת
שיקרתי שם המון לגבי

אם תספרי יתנו לך כדורים בשום פנים אל תקחי תבקשי משהו אחר - מנסיון.
לדעתי כדאי לך אישפוז אבל לא סגור.

שואל השאלה:
לא
אתם לא יכולים לתת לי משהו שאין אצלי

אבל ביקשתי רק שאלה אחת

דרך אגב הפסיכיאטר אמר שיש לי דכאון ושאני צריכה כדורים לא דחוף, אבל אמא דלי לא מסכימה

דרך אגב אני גם מםחדת להגיד לםסיכולוג כי היא בטח תגיד לאמא שלי לאמא שלי היא בן אדם שאם מישהו מתאבד אז הוא אידיוט בישבילה

אל תעשי זאת. קורע לי את הלב לקרוא את זה. תתרחקי מזה אל תחשבי על התמיד אבדות ואפילו בימים הכי נוראים שהכי מתחשק לך למות ואף אחד לצידך, אך אחד לא מבין אותך, כולם שונאים אותך וכל המחשבות הרעות שצצות. אז אני רוצה שתדעי שאת אך פעם לא לבד יש תמיד מלאך שלצידך שתפקידו להגן. המחשבות שצצות הם מחשבות מהיצר הרע.
תתעסקי במשהו אחר
במוזיקה, בקריאת ספרים, ספורט, ציור וכו
וקחי את הצעה שלי אל תספרי דברים כאלים לתמידולןג ןלפסיכאטרי כי כמו שאמרו יכולים לתת לך כדורים והכדורים האלו הורסים לך את המוח והבריאות.
את חזקה! כי כל דבר שאנו חווים זה בגלל שאנחנו יכולים להתמודד בזה! אם את צריכה לדבר, לקרוע את הלב אני פו. אשמח לעזור

אוקיי. אז בהצלחה.
אני לא יודעת מה את עוברת, אבל תזכרי שזה שלב חולף גם אם זה לא בהכרח נראה ככה.
הכל משתנה, ואת יוצרת לעצמך את העתיד, המחשבות שאת נותנת להן יותר יחס הן אלו שישפיעו על המציאות שלך. בסופו של דבר אם את חושבת שמשהו הוא באמת רע, הוא באמת יראה לך רע.
הכל נשמע מילים ריקות וסיסמאות, אבל באמת אני מתכוונת לזה.
תקופות רעות יבואו, אבל צריך להבין שהן מה שהן, תקופות.
תנסי לשתף את הפסיכולוגית שלך, אם איתה את מרגישה בנוח. לפרוק זה עוזר.
זה יעבור. בשלב מסויים זה יעבור. מנסים לדחוק את המחשבות האלה אבל הן באות שוב ושוב וככל שנותנים להן יותר תשומת לב ויותר מחשבה הם עוד יותר מציקות,
וזה לפעמים נראה שבאמת אין תקווה ושום דבר לא משתנה- אבל השינוי חייב לבוא ממך.
לא הרצון שזה ייגמר, אלא הרצון שזה ישתפר.
ההחלטה הזו היא כל כך גורלית ותמידית, אי אפשר לחזור ממנה. והרגש שממנה היא מגיעה הוא לא תמידי וקבוע. אז בבקשה אל תעשי את הטעות הזו.
דרך אגב.. הכינוי שלי זה the scientist, אם אי פעם תרצי לדבר אני כאן

כשמתים אי אפשר כל כך להתחרט