איך הייתם מרגישים אם היו אומרים לכם שאתם מיוחדים?

נחמד.

שמחה

שמשקרים לי

מיוחד חח
הייתי מרגיש מוחמא.

מיוחדת (:

הייתי אומר שאני לא מיוחד ושאני מעדיף להיות כמו כולם.

שלא לוקחים אותי כמובנת מאליו

שפשוט מחפשים מילה יותר נחמדה למוזרה (למה? כי זה קורה לי כל הזמן..) אבל בשבילי מוזרה זו מחמאה ואני אוהבת אנשים שקוראים לי מוזרה יותר מאשר אנשים שקוראים לי מיוחדת כי הם כנים יותר :)

המחמאה מהסוג העליון ביותר לדעתי, סופר מחמיא

גאה בעצמי, כי אני תמיד מנסה להיות מיוחדת.
וזה נכון, אני באמת מיוחדת.
לא כי אני עפה על עצמי כרגע (ואני לא, זה מה שאני חושבת וזה מה שאומרים לי, וזה נכון. זה לא דבר רע לחשוב את זה), אלא כי אני עושה דברים וחושבת דברים שרוב בני גילי לא עושים וחושבים.
אני לומדת לתואר ראשון.
יש לי חשיבה מאוד בוגרת (יש לי גם הוכחות, אלו לא רק מילים שלי).
יש לי דעות שמבוססת על מחשבות מושכלות.
יש לי שאיפות ותוכניות מאוד מפורטות.

זה רק חלק מהם. אז כן, אני מיוחדת.
והייתי מרגישה גאה ומחייכת חיוך מאוד גדול ומטומטם (כרגיל, הצד הילדותי שבי משתלט), כי אני אדע שהצלחתי לשדר החוצה את מה שיש אצלי בפנים.

תלוי מי יגיד לי את זה
כל מי שאמר לי שאני מיוחדת עד עכשיו סתם מביך כי לא יכולים לקרוא לי יפה לא יכולים להגיד שיש לי גוף יפה או שאני נחמדה או חכמה אז מה יגידו? מיוחדת
אבל אם מישהו אשכרה ירגיש שאני מיוחדת בשבילו או משהו אז מאוד מרגש מאוד מרגש

הייתי מבקשת הסבר

הייתי שמח, אני מנסה להיות מיוחד. זו אחלה טפיחה לאגו.

הייתי מסמיקה

זה היה גורם לי לחשוב שאני מעל אנשים אחרים אבל זו סתם אשליה ילדותית. בגלל זה אני שונא שאומרים לי שאני מיוחד.