אתאיסטים? מה אתם עושים בשיעורי תנ"ך?

לומדת את זה כסיפור ולא כמשהו שקרה לפני המון שנים.

אני לוקחת את זה כסיפורים כמו ספרות

אני ממש שונאת את שיעורי תנ"ך. למזלי אני לא לומדת תנ"ך השנה.
שנים קודמות הברזתי מהשיעורים/סבלתי שם ולא הקשבתי למורה.

אני אוהבת שיעורי תנ"ך, למרות שאני אתאיסטית.

לומדים את זה כשיעור ספרות/ כאגדה. לדעתי זה מעניין גם למאמינים וגם לאלא שלא.

אנחנו לא לומדים תנך אבל אנחנו לומדים תרבות יהודית-ישראלית שזה די דומה:

אני מתייחסת לזה כאל סיפורים'..

שואל השאלה:
נתקלתם פעם במורים שכביכול אומרים שאלוהים כן אמיתי ומנסים לשכנע אחרים, כלומר, מתעסקים באמונות של תלמידים שלהם? אם כן, מה חשבתם? אמרתם משהו?

כן, המורה הקודם שלי לתנ"ך..
הוא גם רצה להוריד לי נקודות כשכתבתי יה*ה (בלי צנזור) במבחן, למרות שהוא ביקש לצטט.
אחד המורים ההזויים שהיו לי.

מקשיבים לדעה של מישהו אחר גם אם אני לא מסכים איתו.

המורה שלי אתאיסטית ואני מת עליה. אני פשוט לוקח את זה כסיפור. כמו שבספרות כשאתה מנתח סיפור/יצירה לא יהיה לך אכפת אם זה אמיתי או לא.

המורה שלי אתאיסטית :) אני מתייחס לשיעורי תנ"ך כמו שיעור של ניתוח אגדות

אני מתייחסת לזה כאל סיפורים, אמנם הפסקנו ללמוד תנ"ך בכיתה ח ועכשיו ביא' חזרנו אבל זה די עניין אותי כשהתייחסתי לזה כאל סיפורים ורוב המורים לימדו את זה כסיפורים ולא ככפייה דתית. אבל הייתה לי פעם מורה לתרבות ישראל שזה היה מקצוע יותר כופה דתית מתנ"ך בו היינו מוכרחים ללמוד תפילות ודברים כאלו שהאמינה ודי הטיפה על זה אבל לא אף פעם לא היה לי אכפת זרמתי ואמרתי במבחנים מה שהיא רצתה לשמוע וקיבלתי מאיות.

סיימתי ללמוד תנ"ך.
אבל בשנתיים שכן למדתי - זכיתי ללמוד עם מורה מדהימה שלא רק הסבירה טוב, אלא גם הייתה פתוחה לרעיונות ולדיונים שונים.
היא סירבה להגיד יש או אין אלוהים, והיה לה חוט מחשבה ממש דומה לשלי אז היה לי קל להתחבר.
עד אז די לא אהבתי שיעורי תנ"ך, בעיקר כי העבירו אותם בצורה משעממת, אבל מאז התיכון הבנתי שתכלס זה כמו ספרות (שאני אוהבת) ושאפשר לקחת את הסיפורים שם כמו שיעור כזה לחיים (מוסרי השכל וכאלה)..
אני מתכוונת שלא חייבים להסתכל על התנ"ך בצורה דתית, אלא יותר בשביל ללמוד משהו על יחסים בין בני אדם

אין לי השנה במערכת שיעורי תנ"ך, אבל בדרך כלל אני מצייר במחברת/קורא ספר/עושה שיעורים במקצועות אחרים שלא הספקתי לול

יש לי מורה מדהימה שהיא בעצמה חילונית, היא אומרת שחצי מהתנ"ך לא קרה וברוב סיפורים אז אני לוקחת את זה כמו ספרות, מקשיבה ומבינה את הסיפור זה הכל. זה לא שיש לי ברירה תהיי לי בגרות על זה

לומד, אין ברירה

אם זה לא היה הורס לי את התדמית אז הייתי מבריזה מהשיעורים אבל במקום זה כל השיעור אני מראה לאחותי כאילו אני מתאבדת פאן בסך הכל

אני פשוט מציירת במחברת.. אני כן מקשיבה והכל ובטח שמכבדת אבל זה כזה השיעור הקבוע שאני מציירת.. בדרך כלל אני מקשקשת את מה שאני שומעת שהמורה מקריא.. נגיד על סיפור אדם וחווה אז אני מציירת את זה כמו סיפור כזה.. זה גם יותר מעניין וגם יותר כיף..

לומדת כי אחרת הממוצע שלי יירד
ומציירת תוך כדי כי מותר

זה כמו ספרות
ומכיתה א עד כיתה י זה היה אפילו עם אותו מורה

לומדת.
השיעור הזה לא ככ מפריע לי חוץ מהעובדה שהוא די משעמם.

אם זה לא היה חלק מהבגרות לא הייתי לומד
אז כמו שאמרו לא לומד את זה כמשהו שקרה מזמן

בשיעורי תנ"ך אני בטלפון, מה עוד יש לי לעשות. המורה שלי לתנ"ך מאמין והוא מכבד כל דעה גם אם היא קיצונית מאוד.
אם שיעור תנ"ך הוא שיעור אחרון אז אני מבריזה. מה כבר אני יכולה לעשות שם? עדיף לשבת בבית במזגן במקום לשבת בכיתה ולסבול דיבורים על דברים שאני לא מעוניינת בהם.

יושן

מתבכיינת.

חח סתם פשוט שונאת את זה ממש

אני לא מקשיב כי המורה מלמדת את זה משעמם אבל אם היו מלמדים תנ"ך בצורה מעניינת יותר אז הייתי מקשיב יותר, בין אם בתור היסטוריה (סיפורים מסוימים) ובין אם בתור ספרות (סיפורים מסוימים).

לומד את זה בתור איזשהו סוג של סיפור, רק שהוא גם היסטורי ונכון בחלקו. לא בקטע של אלוהים, אבל אם זה באמת נכתב לפני ככה 3000 שנה אז זה יכול להראות הרבה על התפיסה בעבר.

לומדת את זה כמו ספרות
המורה לתנך שלי אתאיסט אז זה דווקא סבבה וגם רוב הכיתה שלי אתאיסטית

לא מבין כלום וסתם משתעמם וגם המורה שלי לתנך כל דבר היא חייבת לפתוח דיון פילוסופי והקול שלה ממש מרדים אז קיצר אני ממש משתעמם

המורה שלי בתנך נוראית, היא מספרת את זה כאילו זה היסטוריה.
לעומת זאת המורה שלי לתרבי מהמם. יש בכיתה דיונים על כפייה דתית והדתה וזה כיף כל כך

אני עושה בדיוק מה שאת עושה בשיעור תנך. לומדת את החומר

יש לי ברירה? לומדת