אתם מספרים דברים לאמא שלכם?

בדרך כלל אני מסםרת לה מה היה בבית ספר או אם קרה משהו עם חברות

אני בדרך כלל מספרת לה הכל

אני לא מספרת לאמא שלי כלום... יש לי חברה ממש טובה כמו אחותי (היא גם המאמנת כושר האישית שלי) אז אני מספרת לה.. היא יודעת עלי דברים שאמא שלי לא יודעת

לא
אנחנו כמעט ולא מדברות

מה שבאלי לספר ובדרך כלל היא שואלת דברים
אבל יש דברים שזה לא עניינה אז אני משקרת לפעמים או לא עונה

על מה שקורה בכיתה או על מפגש עם חברים
אבל על כל הבילבול (מגדרי ומיני) שעובר עלי.. אני כבר לא יודע/ת. היא לא הומופובית אבל היא תיקח את זה טיפה קשה וזה יהיה גם לי קשה.
אני ביג'נדר/ית וביסקסואל/ית.
וזה לא משהו שקל לספר להורים.
רק לחברים זה דרש מלא מאמץ.
אז להורים אני אספר שאני אבין שיגיע הזמן.
וזה לא עכשיו
בנתיים.

לא, אנחנו בקושי מדברות.

אני מספרת לאמא שלי הכול

אני לא מספרת לה שום דבר.
היחידה שאני מספרת לה הכל זו החברה. כי טובה שלי.
אה ויש את סבתא שגם היא יודעת קצת

לא מספרת לאמא שלי כלום היא פשוט נוראית, פעם כתבתי לה מכתב שאני רוצה להתאבד (של עמוד ), שפכתי את הלב שלי והיא התעלמה. אז ממש לא.

אני מספרת לה הרבה דברים כי מאז שאני קטנה הפריע לה שהייתי מספרת הכל לאחותי ולא לה אז אני מנסה לשתף אותה כמה שאפשר
אבל היא בן אדם שופט אז אני נמנעת מלספר לה דברים שאני יודעת שהיא תשפוט אותי אליהם כמו זה שאני מעשנת

מספרת לה הכלל

*עליהם
אי אפשר לערוך

לא..