מה אתם חושבים על האלה ששותקים כל הזמן בשיעור והם לבד בהפסקות? בואו נראה מה חושבים עלינו

האמת שהייתי רוצה לבוא לדבר איתם אבל אני ביישנית מדי בשביל זה, אני לא חושבת עליהם כלום, גם אני לפעמים יושבת לבד בהפסקות

חושבת שזה מוזר כי הם יכולים להתחבר עם אנשים ולפי דעתי לדבר ולצחוק עם אנשים זה הרבה יותר כיף מלהיות לבד. אבל בכל מקרה מי שאוהב להיות לבד שיעשה מה שבא לו אם זה מה שעושה לו טוב מי אנחנו שנצחק עליו או נגיד לו לא להתבודד

תלוי מי
יש גם ילדים שקטים יותר וזה בסדר
אני מנסה לדבר איתם ליצור שיחה ולהכיר
יש כאלה שבכלל לא מנסים ליצור קשר עם אחרים
ויש כאלה שממש חמודים
למרות שאני לא ילדה שקטה ומופנמת אבל אני כן לבד בהפסקות בזמן האחרון אבל זה מסיבות אחרות.

שהם הילדים המוערכים באמת אצלי.
גם לי יש תקופות כאלו, ביליתי ככה את רוב שנה שעברה אבל לא מרצון.

dab
מה מוזר במישהו introvert?
אני כזאת וכן הבנתי שיש לי דברים חשובים יו. ר לעשות ושאני מבזבזת את הזמן בהפסקות. אני בדרכ לומדת כי אני חננה וגם כי בגרויות

לפי דעתי זה מוזר. יש לך בעיה עם הדעה שלי? תשמרי אותה אצלך עמוק בלב לא מעוניינת לשמוע אותה.

כלום לא חושבת עליכם כלום טוב לך

מה יש לחשוב?

לי תמיד יש חשק עז לבוא ולדבר איתם ולשמח אותם כי זה נראה שהם עצובים אבל לא תמיד יש אומץ

רק מרחמת עליהם וחושבת שהם מסכנים
ובגלל זה אני שונאת לראות כאלה אנשים כי אני שונאת לרחם

לאנונימית שרשמה שהם מסכנים.

את יודעת, יש אנשים בעולם שאוהבים להיות לבד.
אני יכולה להעיד על עצמי שאני מעדיפה להיות לבד מאשר עם חברים שלי, זה ממש לא הופך אותי למסכנה.
את יודעת מתי אני מרגישה מסכנה? שאני יושבת עם ילדים ואני מרגישה שזה פשוט לא נכון לי, שאין לי מה לעשות איתם.
אז אני אוהבת את השקט שלי, הזמן הזה לחשוב על כל מיני אירועים שקרה לי היום או אפילו סתם שאלות פילוסופיות או לקרוא ספר, זה הרבה יותר כיף בשביל מאשר לשבת עם ילדים ולהרגיש לא שייכת.

למען האמת, אין לנו ילדים כאלה אנחנו כיתה מאוד מגובשת, כולם חברים של כולם.
יש כאלו בישניים שלא משתתפים בשיעור אבל בהפסקות הם איתנו ואנחנו מאוד אוהבים אותם. יש כל מיני חבורות אבל אם חבורה רואה חבורה אחרת בשמחה היא תצטרף עליה ולפעמים ילדים מהחבורות מתערבבות ומישהו שחבר של חבורה אחרת יכול ללכת להיות עם חבורה שונה מהחבורה שבה הוא נמצא.. פשוט כולם אוהבים את כולם. זהו.

אני חושבת שהם ממש סבבה ואני מעדיפה אותם על הילדים שכל הזמן מנסים למשוך תשומת לב.
ולמען האמת אני לא מבינה למה מחשיבים אותם בתור מסכנים או עצובים, קורה שאין ילדים בכיתה שאפשר להתחבר איתם אז למה בכוח? מסכן מי שמסתובב עם אנשים שלא טוב לו איתם.

לא נעים לי שאני רואה אותם יושבים לבד ולא עושים כלום, אז אני באה אליהם עם חברות שלי ומתחילה איתם שיחה... אבל ברוב המקרים הם פשוט קמים ועוזבים. יש כאלה ממש נחמדים שנשארים כמובן, אבל לדעתי אלה שנשארים לבד בהפסקות עושים את זה לעצמם, לפחות אלה שבשכבה שלי. אם אנשים באים ומתחילה איתך שיחה, אתה לא קם ועוזב. להפך, אתה מתחבר אליהם.
כמובן שיש אנשים שמתביישים ולא נעים להם וזה כמובן מקרה אחר.

^לא חשבתם על זה שהם פשוט רוצים להיות לבד? אם הם קמים והולכים כשבן אדם מתחיל איתם שיחה ולא מביישנות.

אני חושבת שהם עצובים שהם לבד, שקשה להם להתחבר לאנשים אחרים.
אני בעצמי הייתי ככה 5 שנים עד שהגעתי לכיתה י' והכרתי מישהו שעכשיו הוא החבר הרי טוב שלי שהוא הכיר לי חבורת בנות כל כך חמודה.

dab וכל אלה שחושבים שהם אוהבים להיות לבד והם סנובים שלא מדברים עם אף אחד.
אולי חשבתם לרגע שהדימוי העצמי שלהם פשוט נמוך ולגשת לצחוק עם אנשים זה משימה קשה בשבילם ולא כמו לכם שאתם כבר בתוך החברה? לא קל ללכת למקום שאתה לא מרגיש אליו הכי קשור, לא תמיד מתייחסים אליך ומקבלים אותך כשאתה מנסה לבוא, לכן עם אנשים כאלה צריך להיות עדינים ולהיות אלה שמנסים להכניס אותם לבפנים ולא להגיד "שיבואו לצחוק אותנו".
תהיו כנים עם עצמיכם, כשאתם יושבים בחבורה ובא מישהו שלא הייתם רגילים אליו זה לא הכי נוח, לכן צריך לתת לו הרגשה שזה בסדר. אתם לא מבינים כמה זה יכול לשנות עולם פנימי של בן אדם

אני באה אליהם כדי שהם לא יהיו יותר לבד, מציעה להם להצטרף.. כעיקרון ראיתי נגיד ילדה בבר מצוה יושבת לבד ובוכה ישר רציתי אלייה ואמרתי לה "בואי תרקדי" ו-"מה קרה" ודברים כאלו.

שאני רוצה לבוא ולדבר איתם וליצור שיחה וזה כי להם אין את היוזמה לבוא ולדבר אם אני מסתכלת אליהם, הייתי רוצה לקחת יוזמה ולדבר איתם אבל אני די ביישנית.
הלוואי שהיה לי את האומץ לבוא ולפתוח איתם שיחה

שאני כמוהם לפעמיים
אז..

שאני אחד כזה ואני שונא שמרחמים עלי או חושבים שאני פתטי.
סך הכל לא מתחבר לאנשים שבבית הספר שלי והם לא אליי אז אני מתעסק בעניינים שלי.
לא מיזנתרופ, לא "חש" ולא גלמוד.