אני שונאת את עצמי.

נסי לאהוב את עצמך, את יכולה לבקש עזרה ולהודות באמת, זה בסדר לחלק פה יש בעיה עם המקצוע הזה, זו לא בושה להודות שקשה לך, אל תביישי אם יש לך משקפיים, את יכולה להרזות נכון, אל תפחדי, תודי שקשה לך, שאת צריכה עזרה, נסי לא לדחות דברים לאחר כך, את יכולה לגרום לזה להשתנות, את כן יכולה לעזור, את לא חסרת פונאטה, פשוט קשה לך וזה בסדר, את לא כזו, את לא נזק, בקשי עזרה או שיעורי פרטי או שיסבירו לך את זה שתביני.

את לא מטומטמת ואת ממש אמיצה לכתוב את מה שכתבת באתר הזה, עצה שלי זה לקחת מורה פרטי\ת במתמטיקה ולמצוא חבר או חברה טובים ופשוט לדבר איתם על הכל (=

שואל השאלה:
אבל אני מתביישת.
אני מפחדת להודות בדברים האלה.
אני מנסה להיות מושלמת כשאני לא קרובה לזה בכלל.
אני לא מסוגלת לאהוב את עצמי.
ואני כן רוצה לאהוב את עצמי, אני פשוט לא יכולה.

אף אחד לא מושלם, ומי שאומר שכן אז הוא משקר
תנסיע לשפר דבר אחד בעצמך בכל פעם, נגיד לעשות כושר, או למצוא לעצמך תחום עניין שאת טובה בו (=

שואל השאלה:
אני לא טובה בכלום.
אני באמת מיואשת.
כושר? אני בסדר עם זה.
אני פשוט כל כך מיואשת מהלימודים בגלל מקצוע אחד שלא יעזור לי בכלום.
אני לא יכולה לראות מתמטיקה.
זה עושה לי רע.
אני רוצה פשוט לצרוח.
אני אמורה להיות בכיתת 'מיצוי', שזה בעצם המפגרים של מתמטיקה.
אבל המורה החליטה להשאיר אותי.
למה? אני לא יודעת.
היא מאמינה ביכולות שלי.
למה היא מאמינה במשהו שלא קיים?
אין לי יכולות.
אין לי כלום.

אני הייתי נכשל בהקבצה ב בחטיבה, ולקחתי מורה פרטית שהקפיצה אותי מבערך ממוצע 60 לממוצע של 95+
אז אני ממש ממליץ לך לנסות (=

את כותבת יפה, הכתיבה שלך מובנת. למרות שהתוכן ממש עצוב לי.
אולי יש לך לקויות למידה, זה לא הופך אותך למפגרת.
מה שאת לא אוהבת בעצמך תשני, את השאר תשלימי.
עברתי תהומות תלולים... הכל אפשרי עם המון כח רצון ואמונה בעצמך, רצון לחיות.

תחשבי שאת מה שאת לא אוהבת תמיד תוכלי לשנות.
אם את לא מבינה את החומר תקחי מורה פרטי או תשבי עם המורה שלך. אם את מתביישת במשקפיים שימי עדשות. ואם את מפחדת פשוט שימי רק בשיעור. אם יש לך חצקונים טפלי בזה. שמנה? תתאמני ותאכלי בריא ומאוזן מעל 1200 קלוריות. נסי למצוא חבר או חברה שפשוט תתפרקי לידם ותרגישי טוב יותר. כי יש אנשים שאוהבים אותך. את לא צריכה להראות שאת מושלמת. את פשוט צריכה להיות את

בואי ננסה להירגע, את כן טובה במשהו ואת תהיי טובה, את לא צריכה להיות מושלמת, נסי ללמוד כמה שאת יכולה, זה בסדר, לרוב פה יש בעיות עם זה, אם המורה מאמינה בך אז תראי לה שהיא לא טועה, יש לך יכולות, אל תאכזבי את המורה היחידה שמאמינה בך. תאמיני בעצמך, כן יש לך, תאמיני בעצמך ותאהבי את עצמך, תוכיחי לה שהיא צודקת באמונה שלה בך. את חייבת את זה לעצמך ושתצליחי בכוחות עצמך, תביני שזו רק החשיבה השלילית שלך, שמעכבת אותך, את יכולה

שואל השאלה:
אני רוצה לחיות, אני לא חושבת על דברים כמו מוות.
אבל אני חושבת שאני בתקופה הכי רעה בחיים שלי.
אני לא מאמינה בעצמי. אין לי במה להאמין.
גוש מכוער עם משקפיים שבקושי יודע 1+1.

גם אני הייתי מיצוי, אני לא מחשיבה את עצמי למפגרת בגלל זה.

אני מבינה אותך כי גם לי היה את זה אבל אחרי זמן מסוים אתה מתחיל לאהוב את זה ולהבין את זה. נסי לעיין שוב בחומר. תקראי מהספרים, נסי לקרוא על זה קצת גם אם זה לא מוסבר בכיתה

שואל השאלה:
אני הבטחתי לעצמי שעכשיו אני אכין שיעורים במתמטיקה כמו ממש ילדה טובה.
שדחתה שיעורי בית מיום שלישי, אבל במקום זה אני יושבת פה ובוכה על החיים האלה.
אמא שלי? אני כל כך רוצה לדבר איתה, אבל היא לא תקשיב לי.
היא לא תעזור לי. היא תגרום לי רק לשנוא את עצמי יותר, שהיא חלק לא קטן מכל השניאה הזאת והעצב הזה.

תהיי יותר חיובית, יהיה לך יותר שמח...

יש אצלי בכיתה מישהו שהיה בכיתת מבר והיום הוא נחשב לאחד מהכי חזקים אצלנו במכללה ולקחו אותו לדברים ממש טובים בצבא, זה שכרגע את לא מרגישה טוב זה לא אומר כלום לגבי ההמשך (=

את צריכה להאמין בעצמך ויש לך, אם היא מאמינה בך אז גם את יכולה, את לא גוש מכוער שלא יודע משהו, זה בסדר, אני גם הייתי במקום הזה וכמעט רוב פה סובלים מזה, את פשוט מתקשה בחשבון, זה בסדר, אל תאשימי את עצמך שקשה לך, מעבר לזה שיש אנשים שמתקשים בקריאה או כתיבה או שיש להם לקות מסיומת בלמידה, זה בסדר.

גם לי יש שיעורי בית משבוע שלם. תבקשי עזרה מהמורה, פרטני או משהו. לפעמים צריך עזרה, את חושבת שכולם מצליחים תמיד בהכל? לכולם יש את הקשיים שלהם מול היתרונות, ומעל לכל זה הם בני אדם.

שואל השאלה:
אבל אני לא מרגישה טוב כבר תקופה.
תקופה כל כך ארוכה. אני מסתירה את זה כל כך טוב שאני יכולה להחליף אנשים בהצגות נחשבות.
החיוך שלי מסתיר כל תקופה רעה שעברה עלי, אבל אני לא חושבת שאני אצליח להסתיר את התקופה הזאת עוד הרבה.
אתמול? הייתי עם חברים בכיפור ופשוט נשברתי. התחלתי לבכות. על מה? על הכל. פשוט באמצע הערב התחלתי לבכות.
ויש לי חברים אבל אני לא מרגישה פתוחה איתם.

אני יכולה להזדהות מאוד. אני הייתי הולכת ליועצת, או אולי ידיד טוב, כי אני פתוחה יותר עם גברים.

באמת עברתי תהומות. תנסי להשאר חזקה, לעשות טוב לעצמך בשביל העתיד שלך. אני מאמינה בך כמו שאני ידעתי להאמין בעצמי.

שואל השאלה:
אני באמת מודה לכם על כל המילים האלה, אתם די עודדתם אותי, אבל המחשבה שעוד כמה דקות אני אצטרך ללכת לעשות שיעורים בחשבון פשוט מורידה אותי למטה. אני לא יכולה עם המקצוע הזה ואני די מתביישת לבקש עזרה.
אני הגעתי למצב שאני מתביישת להגיד לאמא שלי שאני במצוקה.
לא רק במתמטיקה, בכללי.
אני מרגישה שאני פשוט סובלת.
לאנשים אמורה להיות מטרה כלשהי, שמחת חיים כלשהי.
לי אין.

שואל השאלה:
תודה שאת מאמינה בי.
זה דבר שלא הרבה אנשים היו עושים.
הרבה אנשים?
אף אחד לא היה עושה.
אם אני לא עושה את זה, למה שמישהו אחר כן?
אני מרגישה כאילו אני כלום.
אני מרגישה שהתקופה הרעה הזאת משתלטת עלי, שאני נעשית פשוט דכאונית יותר. מחר בבוקר אני אקום, אתלבש, אלך לבית ספר ואחייך כאילו אני לא כותבת פה את כל זה.
כאילו אני לא בכיתי בכלל.
כאילו לא קשה לי.
כאילו אני בסדר.
אבל לא, אני לא בסדר.
אני ממש לא בסדר.
קשה לי. קשה לי כבר לצחוק.
אמא שלי אומרת לי שאני נראית עצובה, ואני ישר אמרתי לה שלא נכון.
אבל איך בן אדם עצוב יכול להראות שמח?

אני שמחה לעזור לך, אני לא אוהבת שאנשים מרגישים רע.
אני מקווה שזה באמת עוזר לך.
את סוג של מוכרחה לבקש עזרה, זה לא באמת בושה. זה לא אומר שום דבר רע עליך. תיראי איך את מתנסחת כאן ממש יפה ובצורה כל כך צלולה ומובנת.
אני הבנתי כבר מהיסודי שחשבון זה לא חזק אצלי, אבל כן אפשרי להשתפר. מעל לכל הקשיים שלי אני בן אדם, ואם אני כאן בשביל לעשות טוב ולהיות טוב ולהרגיש טוב, אני ניצחתי כבר הכל.
זה לא בושה להודות שקשה, את תרגישי טוב יותר אחרי שתקבלי עזרה ותיראי שאת כן מסוגלת.

שואל השאלה:
ואתם יודעים מה הכי רע? שאני סך הכל עוד ילדה בת 13.
עכשיו אתם בטח מסתכלים על מה שאני כותבת פה ואומרים "מה כבר הבעיה שלה? 'הדובי בכביסה'?" אז כן. במבט מהצד אין לי בעיה, קצת חצקונים, ביישנית עם משקפיים, בעיות במתמטיקה, משקל עודף.. לא נורא. היא תתמודד.
אז לא, אני לא מצליחה להתמודד.
זה לא רק הבעיות האלה.
יש לי אמא, שזאת כבר פעם שביעית השבוע שאני בוכה בגללה.
למה אני אמורה לבכות בגלל אמא שלי?
אני נשבעתי לעצמי שאני בחיים לא אהיה כזאת.
כן, יש אנשים שאין להם אמא.
ויש אותי, שכל הזמן חושבת על לבקש ללכת לאימוץ.
אבא שלי, גר בכלל בחו"ל. אני מתגעגעת אליו. חברה שלי שאלה אותי
אם לא קשה לי ככה, אז עניתי לה שזה בסדר כי אנחנו מדברים בטלפון.
אז כן קשה לי ככה.
קשה לי מאוד ככה.
אבל אני לא יכולה להגיד את זה.

באמת שאני מבינה אותך. הדכאון הזה זה ממש אני ועברתי תהומות ואפילו תקופה של ממש ניתוק מהמציאות.
אני יושבת בכיתה עצובה, מנסה להתחבר לאנשים, נחמדה לכולם, ומבפנים מרגישה שאני נרקבת. שלמשל יחסי מין יתנו לי אשליה של הנאה, או שהמוות זה יתן לי סוג של מרגוע.
אבל אני נלחמת, ואני רוצה שאת גם תלחמי, ואם אני אדע שעזרתי לך להלחם למשך תקופה ואפילו למשך תקופה ארוכה זה יעזור אפילו גם לי להלחם חזק יותר.
אם את מרגישה שמנה תעשי דיאטה, אני קראתי על תזונה באינטרנט ואני די מבינה בזה עכשיו.
אם תצטרכי עזרה אשמח מאוד.
כעיקרון ירדתי 7 קילו רק מלצמצם ארוחות, להיות מודעת לערכים תזונתיים של כל מאכל, להגביל את עצמי במאכלים פחות מזינים. לאכול קלוריות יותר טובות למשל להעדיף לנשנש בננה על פני לנשנש ציפס.

את בוגרת יותר מילדה בת 13 ואני רואה את זה על הכתיבה שלך. וכל החוויות האלה יעצבו אותך ותצמחי מהקושי.
תנסי לחשוב מה כן טוב- יש לך את האפשרות לשנות חלק מהדברים. הורים שלי בתהליכי גירושים ואני גם נורא פוחדת ועצובה. את חייבת לדבר עם מישהו מציאותי כמו איזה מורה אפילו, כדי שלא ישאר בבטן, ושלא יתפרץ חלילה פתאום כתסכול.

שואל השאלה:
אני באמת חייכתי עכשיו.
חיוך אמיתי, משהו שלא עשיתי כבר חודש-חודשיים.
אני באמת מודה לך.

אני תמיד מנסה להצחיק, ולהיות הילדה החמודה הזאת.
אני מנסה להיות גמישה. זה משהו שאני משתדלת להתמיד בו.
התחלתי להתאמן לבד לפני חודש והצלחתי לעשות גשר ושפגאט לבד.
אני מתגאה על החראות האלה.

אני רוצה להתגאות במשהו אחר.
אני רוצה להגיד, "קיבלתי מאה במתמטיקה".
אני רוצה להגיד שהצלחתי לעבור תקופה קשה.
אני רוצה להפסיק לנחם את כולם ולהיות 'שם' בשביל כולם ושמישהו יהיה
בשבילי פעם אחת.
אבל אני רק רוצה.
אני.
רק אני.
שזה בעצם לא משהו מיוחד.

זה בסדר יקרה, את לא היחידה שקשה לה במקצוע הזה, גם אני הייתי כזו. וסבלתי כל רגע בשיעור מתימטיקה באולפנה שקבלתי רשות לצאת החוצה ולא להיות בשיעורים שם, לפחות עד שהשלמתי בגרויות ולמדתי קצת חשבון עד למקצוע הזה, אז אני יודעת דברים קצת, זה בסדר, סלחי לעצמך, כל אחד עובר קושי במקצעות מסיומים.

אין לי עם מי לדבר.
רק עם החברה הכי טובה שלי, שאין לי איך לתקשר איתה כרגע,
ולכן פניתי לכאן.
ידעתי שאני אמצא פה תמיכה כלשהי וצדקתי.

היי... שמעי אני מבינה אותך ואני רואה בך כעצמי בעבר וכן גם לי היה קשה.
אני כאן בשבילך, אני מאמינה בך. תצאי מאיזןר הנוחות שלך ותתחילי לבקש עזרה. לכי ליועצת בית הספר. תביני שאין טעם להסתיר את כל מה שעובר עליך. דברי עם מישהו שאת סומכת עליו שיתמוך בך.
מתמטיקה זה מקצוע מתוסבך אבל ברגע שמבינים חושבים "אוי איזה סתומה אני איך לא הבנתי את זה קודם''.
נסי להושיב את עצמך. לראות מה את משנה. תתחילי מאיך שאת נראית. נסי לצפות בדברים שמעודדים אותך ואני ממליצה גם על חיית מחמד בבית. אחכ תשימי משקפיים ותביני שאת זו מי שאת. ואת הולכת לשנות את עצמך לטובה.

שואל השאלה:
אבל אני הכי מיואשת כרגע מעצמי.
ממה שעשיתי.
דחיתי שיעורי בית מיום שלישי לעכשיו, ואם אני אגיד מחר שלא הכנתי זה ייכתב במשוב, ואמא שלי תדע ושיקרתי לה שזה ליום שלישי.
אז בערך עוד עשר דקות אני אכבה את המחשב, אמחוק את ההיסטוריה כדי שאמא שלי לא תדע שהילדה שלה חלילה מתקשה במשהו, אנגב את הדמעות ואלך לשיעורים.
רוב הסיכויים שאחזור לפה כדי לבקש עזרה בתרגילים.
ואז אסגור את המחברת, אכניס לתיק, אלך לשירותים, אשטוף פנים ואחזור לחדר.
בבוקר?
בבוקר אני אעמיד פנים שהכל טוב, שהכל מדהים.

תודה אני ממש שמחה לשמוע, ובאמת את ריגשת אותי כשכתבת במה את מתגאה בעצמך.
הלוואי שאני הייתי מקבלת 100 במתמטיקה, אבל השלמתי עם זה שמתמטיקה זה לא אני. אז אהיה טובה בספרות, באנגלית. בדברים אחרים שהם אני.
את יכולה להשתפר נגיד מ30 ל50 ולאט לאט להגיע אפילו ל70, כשאני השתפרתי מ30 ל70 הייתי כל כך שמחה למרות שכולם סביבי אמרו שאני מפגרת.
גם הדברים הקטנים האלה שהצלחת מראים המון. זה לא סתם.
וכל כך מוכר לי שהלוואי שיהיו כאן בשבילי.
אני מאמינה שאנשים כן היו בשבילי אבל שזה היה מרחמים... אני רוצה מישהו אמיתי שיגיד לי- אני לא שופט, אני עושה את זה מאהבה ודאגה.

שואל השאלה:
הייתה לי חתולה.
חתולה שהייתי מספרת לה הכל כאילו היא מבינה.
ואז?
אמא שלי זרקה אותה.
היה לי כלב שקיבלתי אחרי שעברתי ניתוח בגיל שש בערך.
שנה שעברה אמא שלי זרקה אותו כי אחותי הגדולה רצתה כלב יוקרתי.
יש לי עדשות ובחיים לא הצלחתי לשים.
משקל? יודעת מה הנתונים שלי ואני צריכה לרדת.

שואל השאלה:
אני גם רוצה מישהו כזה.
אבל לא שיגיד לי שהוא לא שופט, שאני ארגיש ככה.
שאני אדע שהוא איתי- לא משנה מה.
אני כן טובה בספרות, אני אוהבת לכתוב סיפורים ואני די בטוחה שאני כותבת ברור.
אנגלית אני בסדר גמור.
מתמטיקה מתקילה אותי.
אני סובלת בשעתיים האלה שלוש פעמים בשבוע. אני בשיעורים האלה מרגישה שקשה לי ולא משנה מה תמיד יהיה לי קשה.
אני מרגישה לפעמים כאילו אין לי מוצא, נדפקתי ואני צריכה להתמודד עם זה.

שואל השאלה:
אני מכוערת.
אני יודעת את זה שאני מכוערת.
אחותי היא היפה במשפחה.
קיבלו אותה אפילו לסוכנות דוגמנות- כבוד!
אפילו הילדים בשכבה שלי אומרים לי שהיא קיבלה את הגנים הטובים.

החברות שלי מהממות.
אני כל הזמן מפרגנת להן.
הן כאלה רזות ויפות.
אף פעם אחד הבנים לא כתב לי "איזה יפה את", ולשתי חברות שלי כן.

גם אני לא הכנתי שיעורי בית מכל השבוע. התקשרתי לידיד שלי ובכיתי לו בטלפון, אחר כך התקשרתי למורה ואמרתי לו שאני לא עומדת בעומס, שקשה לי יותר מדי, והוא אמר שנשלים ביחד הכל והוא יעשה לי תכנית מסודרת.
אני חושבת שאת צריכה ללכת למורה שלך ולהגיד לה את האמת. הכל, למה לא עשית עד עכשיו, כמה קשה לך. אני לא אמרתי הרבה, אני רק אמרתי שאני לא מסתדרת, שאני לא בקצב עם כולם, שאני לא יכולה יותר. הוא כבר ראה עלי את התסכול שלי.
דברים יכולים להשתפר. באמת באמת. תעזרי לעצמך שזה יקרה, שישתפר.
אני לא משתפת את הורים שלי בכלום כי הם חולי נפש. אני מבינה אותך בקשר לזה. לומדים להסתדר עם עצמך3>

אנחנו פה בשבילך.
תאמיני בעצמך כי אנחנו מאמינים בך!
בהצלחה

שואל השאלה:
תודה 3>
אני לא מצליחה להסתדר עם עצמי.
שכחתי את המטען שלי אצל חברה ולכן אין לי מישהו לתקשר איתו.
הלוואי שיכלתי.
אני צריכה חיבוק.
אני באמת צריכה שמישהו פשוט יבוא ויחבק אותי ויגיד לי כמה שהכל בסדר.

את לא מכוערת, נסי לאהוב את עצמך, אל תשנאי את עצמך ואל תאשימי את עצמך בגלל שקשה לך, אז את כן טובה במשהו, אנגלית וספרות, חשבון, נסי לבקש עזרה ממורה ותגידי לה שקשה לך, יש לך מוצא ולא נדפקת, זה בסדר, יש לך מישהו שמבין אותך ומאמין בך

שואל השאלה:
רק אתם. אתם מבינים אותי.
אנשים מדהימים מאתר מדהים.
אני רוצה שאמא שלי תבין אותי.
אני רוצה לצאת מהחדר שלי וללכת אליה ולהגיד לה שקשה לי.
שאני שיקרתי.
אבל אני לא יכולה.
הפעם האחרונה שבכיתי לידה הייתה מזמן.

אמא שלי אדם חזק והיא תקרא לי חלשה.
אני באמת חלשה.
אני בוכה כשצועקים עלי וכשאני עצבנית.
אני בוכה כשיש לי תקופות קשות.

אח שלי ספורטאי מצטיין, אני עובדת קשה על המשקל שלי.
אני בטוחה שאת נשמה מדהימה וטובה שרק צריכה להרגיש שטוב לה. את יפה, לפחות מבפנים. באמת. לפי מה שאת מספרת כאן.
אם מה שמפריע לך זה המשקל, תעבדי חזק על זה, במיוחד לעשות ספורט- זה גם עוזר לנפש :)

~*חיבוק וירטואלי*~
אנחנו אוהבים אותך.
ואם הייתי יכולה הייתי מחבקת אותך ולא משחררת 3>

שואל השאלה:
אני משתדלת לעשות ספורט.

אני לא חושבת שיש בי משהו יפה.
אני רוצה להצליח, אני באמת רוצה.
אני רוצה להרים יד בכיתה ולהגיד, "אני יודעת את התשובה!",
אני רוצה שזה יקרה בשיעורי מתמטיקה.

אני רוצה עכשיו ללכת לישון.
אבל אני לא יכולה כי יש לי שיעורים תקועים.

אני מאמינה בך, *חיבוק*
מעריכה אותך ואני יודעת שאת שווה הרבה יותר ממה שאת חושבת.

אני באמת חייבת לישון כי אני קמה ב7, אז אני מצטערת אם אני נוטשת אותך כאן,
באמת באמת חשוב לי שתצליחי ושיהיה לך טוב. מאחלת לך רק הצלחה אושר ואהבה, אמן.
3>

שואל השאלה:
הלוואי שהייתי יכולה לחבק אתכם.
הלוואי שהייתם פה על המיטה שלי ושהייתי מספרת לכם הכל.
שהייתם חלק מהחיים שלי, כי בנתיים האנשים שהם חלק מהחיים שלי רק
הורסים אותם.
גם אם זה לא בכוונה, זה קורה.

אני מפקפקת בעצמי.
אני רוצה לצחוק באמת.
אני רוצה להפסיק לנסות להיות יפה.
אני רוצה להיות רזה וחכמה.

שואל השאלה:
אני כל כך מודה לך שהיית איתי כאן ושעזרת לי, לילה טוב 3>
אני אולי אשלח לך מחר הודעה.
אם אני אצליח להזדהות.

אולי הגיע הזמן לומר את האמת ולא לפחד מתגובות? אולי היא תבין אותך? אל תפקפקי בעצמך

שואל השאלה:
אורה ושמחה.
זה משהו שהייתי שמחה שיהיה לי בחיים.
שמחה.
אני באמת לא מאושרת.
אני באמת רוצה להיות מאושרת.
אני באמת אנסה להיות מאושרת.

אני אנסה להתמיד בספורט, לבקש מורה פרטית, לרזות, לישון בזמן.
אני פשוט הייתי צריכה לפרוק לכם את זה.
תודה שהקשבתם לי ושבכלל עניתם לי על זה.
זה דבר מדהים שלא כל אחד עושה.

אני מודה לכם על הכל, ועל זה ששרדתם את כל הבכי שלי עכשיו.
אתם באמת עודדתם אותי.
אני הולכת להכין שיעורי בית.
תשארו מחוברים בבקשה.
אני כנראה אבקש עזרה בעוד מספר דקות.
3>

אני אוהבת אתכם המון, גם אם אני לא באמת מכירה אתכם במציאות,
אבל אני בטוחה שכל אחד ואחת מכם אנשים מדהימים ומגיע לכם יותר ממה שאתם מקבלים. תודה.

את יכולה להיות מאושרת, אם רק תאמיני בעצמך באמת, ושמחנו מאוד לעזור לך

שואל השאלה:
אורה ושמחה, אני יכולה בבקשה לשלוח לך הודעה?
אני אחר כך אשלח לכולכם אם זה יהיה בסדר, פשוט כרגע ענית..

בסדר אני אשתדל לענות לך שאוכל, בשמחה

כל כך ריגש אותי לקרוא את זה. קודם כל, את מדהימה! פשוט מדהימה. אין לי מילים.
בתור ילדה בת שש עשרה,
שמתמחה כעת בספרות מוגברת, ושמתמטיקה זה ממש לא הצד החזק שלה אלא להפך, אני יכולה להגיד לך שקודם כל, את כותבת הכי יפה שאפשר. ממליצה בחום על עתיד מוגבר בספרות.
וחזרה לעניין - כשהייתי בת שלוש עשרה, כל הזמן הייתי מתקשה במתמטיקה. נהגתי להגיד על עצמי שאני גרועה, טיפשה... כל המורים ניסו לרפא אותי מזה. נתנו לי פרטני, אמרו לי שזה משחק, דיברו איתי... וכלום לא עזר. זה נמשך ככה שנה, עד שמורה אחד, נערץ וחכם קבע שיש לי "חרדת מתמטיקה". אני פוחדת מהמתמטיקה, ולכן לא מצליחה בה. חוששת לנסות, להעז, להפתח ולקחת את זה בקלות. הבנתי שהוא צודק, שאני פוחדת ממתמטיקה, ושזה כל כך מטופש!
ומאז התחלתי, כמו שאמר, לנסות, להעיז, להפתח ולהתייחס לזה בקלות. ולמרבה הפלא, זה עבד!
השתפרתי פלאים.
העצה שלי אלייך היא לא לפחד מהמתמטיקה. כי בסך הכל, זה רק מקצוע, עוד דבר שנועד לאתגר אותנו. קחי את הדבר הזה, ותראי לו שאת יותר חזקה ממנו, שאת יכולה נגדו.
תאמיני בעצמך.
כמו שאני מאמינה בך.
כן, אני לא מכירה אותך, אבל מאמינה בך.
כי מה שתארת פה, זה מה שקרה גם לי.
ולעוד כל כך הרבה.
את חזקה.
את טובה, חכמה.
אל תכנעי.
אל תתני לזה לנצח אותך!

אני כל כך מבינה אותך
אני נמצאת במצב שלך כבר תקופה ארוכה שאני מנסה להרים את עצמי מהמקום הכי נמוך שהגעתי אליו.
אבל יש פתרונות, לא כל האנשים טובים בלימודים וזה בסדר כי לא כולם צריכים לקבל ציונים טובים ולהבין את החומר בנושאים שלא קשורים אליהם ולא מדברים אליהם
מותר לך להיות שןנה ולא רובןט כמו כל השאר.
אם את לא מרגישה טוב עם עצמך אפשר לשנןת את זה, לשים עדשות, משחה לחצקונים, איפור, כדי שתרגישי טוב עם עצמך.
אני גם לא חושבת שאני יפה ובטח לא מוצלחת אני יושבת בשיעורי מתמטיקה ובוכה בלי שאף אחד ישים לב כי אני בוהה בתרגיל ןאומרת לעצמי מה אני עושה כאן יושבת בבית ספר ולא מצליחה כלום לומדת המון משקיעה ונכשלת וזה מאכזב ןמתסכל ואני לא מצליחה כלום אבל אני מאמינה שמתישהו אני אמצא משהו שיעניין אותי ואני אצליח בו או מישהו שיחשוב שאני שווה משהו ומסוגלת להצליח.
אני גם יושבת מול שיעורי בית מסתוכלת ובוכה או כשאני לומדת למבחן ויודעת שאני אכשל כי אני לא מצליחה כלחם
אם את רוצה להשתפר וזה חשוב לך תשבי ותלמדי אל תוותרי לעצמך תפני למורה תקחי מורה פרטי
את יכולה לקחת פסיכולוג אם אין מי שיקשיב לך
בנתיים שירים זה המקום היחידי שיש לי
תשמעי את השיר בידיוק כמו שאני זה שיר מדהים שמתאר את המצב שלי
ואם את רוצה עוד עזרה תגידי ואני אשלח לך פרטי
תדעי שאת לא לבד

שואל השאלה:
בבקשה תשלחי לי פרטי. תזדהי רק לשניה ואשלח לך הודעה.

מי? אני?

שואל השאלה:
גם את טליה, שלחתי לך הודעה ואני אשמח שתעני.

הלוואי ויכולתי. אני יחסית חדשה באתר ואין לי מספיק פרחים...

שואל השאלה:
אוף. אני רק רציתי להגיד שאני מחכה כבר לשלב הזה בחיים שאני אבחר לעצמי עבודה ושלא יכתיבו לי מה לעשות וכל זה.

אני באמת רוצה לעסוק במשהו שקשור לספרות.

זה יגיע. השלב הזה לא רחוק כמו שהוא נראה, ובינתיים, רק לומר שלעסוק בספרות זה לדעתי בדיוק בשבילך, שתלמדי ותהני מזה המון.
בהצלחה עם הכל,
אל תכנעי!
כשיהיו לי מספיק פרחים אדבר איתך בפרטי.

שואל השאלה:
תודה רבה.
אם מישהו רוצה לדבר איתי או משהו-
קוראים לי try to be happy
כינוי שלא ממש מתאים לי.

הגבת פה שאת בת רק בת 13 ונחשוב שמה כבר הבעיות שלך אבל תדעי שזה לא נכון אני גם ככה כבר שנתיים ואני קצת יותר גדולה ממך
הרבה עוברים את זה
כתבת שאת רוצה להצליח ולהרזות
למה אחרים יכולים ואת לא? אם תתמידי ואם תרצי את גם יכולה
אני גם במצב שלך ואני לא מצליחה לקחת את עצמי בידיים ובגלל זה אשמח אם תרצי לדבר ואולי אוכל לעזור לך ואולי אפילו נוכל ביחד לקום ולהשתפר
כתבתי פה תגובה ארוכה באנונימיות אבל החלטתי לשלוח הודעה גם עם השם שלי כדי שאם בכל זאת תרצי תוכלי לשלוח הודעה בפרטי ונוכל לדבר כי יש לי המון מה להגיד לך
ראיתי למעלה שאת לא רוצה להזדהות אבל אם את רוצה את יכולה לשלוח לי הודעה בפרטי ורק אני אדע מי את וגם רק באתר כי אנחנו בכלל לא מכירות

בכיף באמת שבאהבה. העיקר שתרגישי טוב.