7 תשובות
תצאי, זאת חוויה של פעם בחיים ולומדים המון
מצטרפת לשאלה
באיזה תאריך המסע שלכם?
באיזה תאריך המסע שלכם?
בתור מי שהייתה שם אני אומרת לך שנגד
אישית, השואה זה נושא נורא קרוב אליי אבל באמת שכשהייתי שם זה לא נגע בי בכלל. הכסף היה יכול להיות מושקע על דברים יותר פרקטיים והגעגוע הביתה היה נוראי
אבל כן היה כיף עם החברות
אישית, השואה זה נושא נורא קרוב אליי אבל באמת שכשהייתי שם זה לא נגע בי בכלל. הכסף היה יכול להיות מושקע על דברים יותר פרקטיים והגעגוע הביתה היה נוראי
אבל כן היה כיף עם החברות
שואל השאלה:
אנחנו אמורים לצאת בינואר/פברואר... חורף:/
אנחנו אמורים לצאת בינואר/פברואר... חורף:/
אנונימית
אויי, שלנו ב15 לאוגוסט
לדעתי אין פה בכלל התלבטות, בשבילי פולין היה "למה אתם אפילו שואלים ברור שכן" מהרגע ששמעתי שיש את זה
יצאתי בסוף יולי. זה לא היה מה שציפיתי
זה היה חוויה שונה לגמרי ממה שאפשר לצפות
לכאורה ידעתי את כל מה שראיתי שם, אבל שם מבינים דברים שאפילו שיודעים מראש לא ממש מעכלים
לדוגמא דבר שאני זוכר מאוד שחשבתי עליו אחרי הטיול- ידעתי שההשמדה הייתה מאוד מאורגנת, אבל זה עדיין לא הרגיש ככה, עלו לי בראש תמונות תמיד של ג'נוסייד כזה. אבל כשבאתי לבירקנאו ראיתי - זה מפעל לכל דבר ועניין, מפעל מאוד מאורגן ויעיל. לא קולטים את זה בלי לראות
חוץ ממה שמדברים על השואה עצמה יש עוד לא מעט ערכים נלווים שלא חווים בלי זה. האיחוד השכבתי במקום שרחוק מהבית, לישון רחוק מהמשפחה ובתור שכבה, עם חבר אן שניים בחדר, ולנסוע שעות על גבי שעות (רצוף) באוטובוס ביחד. זה מאוד מגבש, מכירים צדדים של חברים שלא ידענו, ואפילו שהרבה פעמים זה מרגיש לא נוח, אני מסתכל בדיעבד והיה לי ממש כיף שם
כל הדברים שעוברים ביחד, אי אפשר לתאר סתם ככה, צריך לחוות את זה. יש הרבה עצב ובכי (נקודה להתייחסות, גם זה מאוד מגבש), אבל גם יש לא מעט צחוקים והנאה
זה גם לא דברים שאפשר לחוות פעם שנייה. אם לסכם איך היה לי במילה אחת: עוצמתי
אני באמת ממליץ לטוס, זה באמת משהו שונה מהיום יום, ולדעתי חשוב לחוות את זה
יצאתי בסוף יולי. זה לא היה מה שציפיתי
זה היה חוויה שונה לגמרי ממה שאפשר לצפות
לכאורה ידעתי את כל מה שראיתי שם, אבל שם מבינים דברים שאפילו שיודעים מראש לא ממש מעכלים
לדוגמא דבר שאני זוכר מאוד שחשבתי עליו אחרי הטיול- ידעתי שההשמדה הייתה מאוד מאורגנת, אבל זה עדיין לא הרגיש ככה, עלו לי בראש תמונות תמיד של ג'נוסייד כזה. אבל כשבאתי לבירקנאו ראיתי - זה מפעל לכל דבר ועניין, מפעל מאוד מאורגן ויעיל. לא קולטים את זה בלי לראות
חוץ ממה שמדברים על השואה עצמה יש עוד לא מעט ערכים נלווים שלא חווים בלי זה. האיחוד השכבתי במקום שרחוק מהבית, לישון רחוק מהמשפחה ובתור שכבה, עם חבר אן שניים בחדר, ולנסוע שעות על גבי שעות (רצוף) באוטובוס ביחד. זה מאוד מגבש, מכירים צדדים של חברים שלא ידענו, ואפילו שהרבה פעמים זה מרגיש לא נוח, אני מסתכל בדיעבד והיה לי ממש כיף שם
כל הדברים שעוברים ביחד, אי אפשר לתאר סתם ככה, צריך לחוות את זה. יש הרבה עצב ובכי (נקודה להתייחסות, גם זה מאוד מגבש), אבל גם יש לא מעט צחוקים והנאה
זה גם לא דברים שאפשר לחוות פעם שנייה. אם לסכם איך היה לי במילה אחת: עוצמתי
אני באמת ממליץ לטוס, זה באמת משהו שונה מהיום יום, ולדעתי חשוב לחוות את זה
אני מתת לצאת אבל אני לא יוצא מהארץ... תצאי רק תרוויחי מזה