הכרנו לא מזמן, בהתחלה כל כך נדלקתי עליו ולא הורדתי ממנו את העיניים. הראש שלי היה שקוע בו יותר מדיי, הוא היה היצור הכי רומנטי וכובש שאי פעם ראיתי. הוא היה כל כך יפה. התחלנו לצאת ובכל פעם שראיתי אותו התרגשתי יותר ויותר, רציתי עוד. אבל הפעם האחרונה הייתה שונה. הוא התחיל לענות לי יבש בווצאפ והוא כבר לא רומנטי אליי, או בכלל מייחס חשיבות. (ככה אני מרגישה לפחות) נפגשנו ולא דברנו בכלל, החלטנו שניקח קצת "אוויר לנשום" ואז נדע אם להמשיך או לא. מהרגע בו הוא היה קר אליי בווצאפ (שדרך אגב גרם לי למצב רוח מדוכדך) התחיל לרדת לי ממנו. אחרי שנפגשנו הוא היה לכמה רגעים כמו שאהבתי בהתחלה, ואז חזר להיותו קר ואדיש. אחרי כל היום שלא דברנו והרגשתי נורא עם עצמי, הוא שלח לי הודעה והייתי מאושרת. אבל האושר הזה יתפוגג מאוד מהר ולרגע כבר לא היה לי אכפת ממנו ומשום דבר. מעין "הוא פגע בי אז עכשיו הוא לא קיים מבחינתי". הרגשתי לרגע שהוא כמו ידיד שאני מכירה כבר שנים ולא אכפת לי ממנו. לא אכפת לי מה יקרה ולא אכפת לי משום דבר. גם לא היה לי אכפת להביך את עצמי או לעשות צעד שגוי, כשבדרך כלל אני חושבת מיליון ואחד פעמים לפני שאני מדברת או פועלת מול אדם שגורם למוח שלי להסתבך. פתאום הוא לא נראה הבחור האידיאלי שהכרתי ובאלי לכפכף אותו. אבל, עדיין כשהוא לא עונה לי או קר אליי יש לי את תחושת הדכדוך המגעילה הזו. כאילו אני תלויה בתלות שלו בי. מישהו מוכן להסביר לי מה לא בסדר בי?