אתם אוהבים תחיים שלכם?

לא, אני בדיכאון בלי סיבה מעל לחצי שנה אז כאילו, אין סיבה, אני סתם ילדה דיכאונית ואובדנית שאין מה לעשות איתה כבר.

כן, לרוב אני אוכלת וישנה.
החיים הטובים.
גם צופה בסדרות.

מזה לא

לפעמים.

רוב הזמן לא
עכשיו זה רגעים קטנים של אושר :)

כן

לא. מהרבה סיבות.

לא
כי פשוט חיים רעים ולמי יש כח לחיות אותם

כן. אני שמחה בחלקי
למרות שאני בוכה כל יום החיים שלי עדיפים על מה שהם היו פעם
בהרבה יותר

לא ממש. כי אני הרסתי אותם ואני ממשיכה להרוס אותם עם הידיים שלי.. לא מצליחה להפסיק. וחד משמעית הם ישפיעו על העתיד שלי

לא ככ..

ממש ממש לא!
כי הרסתי אותם ע"י זה שמנעתי מעצמי אוכל ועכשיו יש לי הרבה בעיות מזה

לא אבל שןרדים
בית ספר בית וזה
דברים שיעברו אחרי גיל 20 בעיקר
נחכה
אין מה לעשות ככ

סך הכל החיים שלי סבבה

בסהכ החיים טובים, אבל כן יש את הימים הקשים שאתה אומר לעצמך, פאק, החיים שלי בזבל.

כן

לא
כי אני מרגישה חרא.
אין לי מטרות, אני מרגישה כאילו החיים שלי מבוזבזים, אני נפגעת יותר מידי מאנשים ובמיוחד מהמשפחה.
בעיקרון אני כישלון אחד גדול.

אבל אני מתכננת בימים הקרובים ללכת אל בית השנטי, להתחיל התחלה חדשה במקום שיאמינו בי ולהתרחק מהמקום שעושה לי רע.

כן.
חיים פעם אחת הרי.

לא ככה להתחיל לפרט?