אני אשמח שתגידו לי בכנות מה אתם חושבים על הקטע שכתבתי, ואיך אני אוכל לשפר אותו?

"שיט...הוא נכנס, מה אני יכולה לעשות?
אני לא יכולה להיות תלויה בו עכשיו, זה ידפוק אותי לגמרי. אני לא אשן , אני לא אוכל כלום, אני אשמע שירים מהפלייליסט העצוב שלי, אני אבכה למראה, אני אקום עם עיניים שחורות, אני אקום לפרצופים מופתעים של אנשים שלא מבינים למה העיניים שלי אדומות, אני אחשוב על זה כל היום, אני אהיה "הכל בסדר, סתם עייפה" כשהכל מבפנים מתפרק, כל דבר יזכיר לי.
לא...לא...אני לא רוצה את זה."
-"את בטוחה שאת רוצה לוותר על הכל רק בגלל הרגע של היציאה?"
"אולי...אבל אני לא יודעת אם החלק של הכניסה והשהייה שם שווה את זה.
זה יהיה להיות מאושרת על הבוקר, זה לחייך שאת שומעת את השם שלו, את ההודעה ממנו, זה להיות משוגעת רק לידו, זה פשוט לשבת ולבהות אחד בשני במשך שעה ואשכרה להנות מזה, זה להיות לידו הכי את, לשחק איתו משחקי מחשב, לראות איתו משחקים, ללמוד איתו למבחן ההוא כי הרי הוא כבר עבר אותו בהצטיינות כמובן, זה לא להצליח ללמוד בגלל שאתם לא יכולים להפסיק לדבר ביחד, זה לרוץ אליו כשאת רואה אותו מהצד השני של הרחוב ולקפוץ עליו בחיוך ענק, זה לחבק חזק חזק ולהתחנן להוא שנמצא שם למעלה שהכל ייקפא, לעמוד על קצות האצבעות כדי להגיע אליו ועדיין לשמוע את הלב שלו, שפועם בטירוף כשאתם מחובקים."
-"אז מה את אומרת, את תוותרי על הכל מראש או שתתני לו מפתח קטן לשם?ללב שלך..."