אני רוצה לבכות..

למה? איך אפשר לעזור?

אם תרצי תוכלי לבוא לפרטי, לפרוק זה טוב, וביחוד שאני מבינה אותך (:

היי, אל תהיי עצובה, ולפעמים לבכות זה בסדר זה משחרר הכל אם בא לך את יכולה לשלוח לי הודעה :)

מה קרה? את יכולה לספר לי בפרטי ואשתדל לעזור3>

מוזמנת לשלוח לי הודעה בפרטי אשמח לעזור (:

באיזה נושא מדובר?

שואל השאלה:
אני יפרוק את זה פה

פשוט עברתי למקום אחר והכל ממש אחלה הילדים פה ממש, עוזרים לי ותומכים בי..
אבל אני מרגישה לבד.. ההורים שלי עדיין מתייחסים אלי כתור מובן מאליו
בסדר לא אכפת לי, אבל למה להתעלל בי עוד יותר אין לי כבר כוחות
ועוד, אומרים לי שלא אכפת לי,
וזה כל כך לא נכון. נמאס לי שאף אחד לא יודע איך אני באמת מרגישה זה כל כך מדכא אותי

אולי תנסי להסביר להם את הרגשות שלך

גם אם קשה לך לדבר איתם את יכולה להשאיר להם פתק בבוקר ואז בערב לדבר איתם על כול מה שאת כתבת.. על מה שאת חושבת ומרגישה

תקשיבי, אני יכול להבין אותך אני יודע עד כמה החיים הם כמו רכבת הרים שלפעמים יש מורדות ועליות, אני יודע שלכל דבר יש מכשול מסויים שכל אחד עובר
זה בסדר להשבר זה בסדר לצרוח, ולבכות או כל דבר אחר
וההורים שלך? פשוט מטומטמים * סליחה על הביטוי * מטומטמים שלא אכפת להם ממך כלומר שהם עד כדי כך עיוורים שהם לא שמים לב מה את עוברת אולי אני לא מכיר אותך, ולא יודע מה קורה בחייך
אבל את לא לבד בזה.
ואם באמת, באלך שלחי הודעה תפרקי כמה שבאלך תהיי חזקה (:

כדאי שתדברי איתם על זה, לי אישית יותר נוח לשלוח הודעה ככה אני מצליחה לבטא את עצמי יותר טוב, מניסיון (:

שואל השאלה:
דיברתי איתם מלא.. כל מה שרק קיבלתי זה " את מפריעה לי "
או.. " תלכי מכאן את סתם טעות "
או " אל תעצבני אותי או שפשוט נקח לך את הפלאפון " או שפשוט אני חוטפת סטירה.. ואני צריכה לשתוק ולעלות לחדר ולבכות לעצמי
אין לי אף אחד.. למרות שעכשיו התחילו להיות סביבי אנשים, אבל אני פשוט לא סומכת עליהם.. עברתי כל כך הרבה ועדיין..

שמעי גם אני עברתי מלא ואני בטוח שיש עוד הרבה כמוך, אבל אל תוותרי כל כך מהר

זה תלוי אם את רוצה להיות איתם בקשר טוב.. אם כן אז תישאלי אותם שוב ושוב למה את טעות ושאת לא אשמה בזה, אם לא את יכולה ללכת לפנימייה

שואל השאלה:
הייתי בפנימיה, אבל יצאתי ממנה כי התייחסו אלי מגעיל, ובנוסף גם עברתי למקום אחר..

אולי תנסי דרך אחרת לדבר אתם

אני רק מנסה לעזור לך. תמצאי פתרון יצירתי לדבר עם הורים שלך, אל תוותרי

אם את לומדת בבית ספר אז תנסי לדבר עם היועצ\ת או המחנכ\ת ואים לא אז - האים יש לך קרובי משפחה שאת בקשר איתם? או יכולת ללכת ללכת ליעוץ פסיכולוגי כך שיהיה מישהו\מישהי שמבינ\ה בסיטואציות כאלו שתעזור לך

שואל השאלה:
אין לי אף אחד..

לא משנה מה יקרה את תמיד יכולה לכתוב לי ואני אהיה כאן לצידך, אבל חשוב גם שתחפשי באינטרנט פסיכולוג\ית כך שיוכל\תוכל לתווך בינך לבין ההורים שלך ואולי בפנימייה החדשה, תדברי עם ההנהלה שם הם חייבים להקשיב ( אם את בפנימייה חדשה )

תהיי חזקה.

אורה ושמחה, שמתי לב, שאת בכלל לא עזרת בכלום.. אם אין לך מה להגיד פשוט אל תגיבי

אני כן עוזרת, ניסיתי, אולי דיי לשפוט אותי?! אני מנסה לעזור לה, תעשה טובה, אין לי כוח אליך, פשוט תעזוב אותי כבר, אני פשוט ברוטו וקשה לי לכתוב ככה, אני גם במצב רוח לא טוב אני מנסה לעזור לה למרות זה, אז דיי כבר.: ( נוסף לכל שאני מנסה לעזור מישהי אחרת במצב רע. שמת לב?! אתה לא מכיר אותי בכלל, פשוט תן לי לעזור לה בבקשה

אני באמת מנסה לעזור לה, באמת, מר נגטיבי.

אני לא " מר נגיטיבי " אני פשוט אומר את האמת, סבבה את מדוכאת אין בעיה, אבל אם אין לך מה לומר אל תגיבי..

יש לי מה לומר, אני פשוט מנסה לעזור לה וגם טוב, לא קל לכתוב בפלא. איזו אמת? אני משתדלת לעזור לה כמה שאני יכולה לעשות

בבקשה תפסיקו לריב :)

שואל השאלה:
דיי אל תריבו..

בסדר. אבליג על זה סליחה שואלת השאלה שזה הפך לריב פה, מצעטרת אני נפגעתי מזה שחושבים שאני לא עוזרת. באמת לא התכוונתי להפוך את זה לריב פה.