אני לא מבינה איך הפכתי (כנסו בבקשה)

את ממש לא היחידה שככה, אבל תנסי להיות אופטימית, הכל יהיה בסדר בסוף

גם אני ככה, מצתרפת לשאלה..
וואי אני ככ מבינה אותך, זאת ככ אני

לא את לא היחידה שככה, זה קורה. לפעמים יש מורדות ועליות החיים הם כמו רכבת הרים, לפעמים את יכולה להיות הילדה הכי שמחה בעולם ולפתע הכל יכול להשתנות לך, ואת יכולה להיות הילדה הכי מדוכאת שיש.
זה תקופות, אני מבין אותך גם אני כמוך.
אבל אני לא מראה את זה~ נסי לא לחשוב על זה יותר מידי
נסי להתמקד בדברים שאת אוהבת.
ואני בטוח שאת אוהבת מוזיקה.. או כל דבר אחר
נסי להתמקד בו זה יעזור לך

שואל השאלה:
גם אני לא מראה את זה, מבחוץ אני נראית סתם ילדה רגילה שבמילא אף אחד לא שם לב אלייה..
וכן אתה צודק, מוזיקה זה אחד הדברים שגורמים לי להישאר בחיים

אני ככה אם זה עוזר לך
ויש לי מישהי שהכרתי והיא גם ככה ואנחנו לא מכירים ממש אחד את השני אבל מבינים אחד את השני

בכלל לא היחידה, אבל הגלגל מסתובב ואת תחזרי להיות שמחה כמו פעם. אין סיבה שלא, גם בגיל ההתבגרות הכל קיצוני: הורמונים וכו' התקופה תעבור ואחר כך תזרח שוב השמש.

אני חושבת שתיארת את החיים שלי בכמה משפטים..
מעודד לדעת שאני לא היחידה שמרדישה וחווה את זה):
תמיד החיים של אחרים נראים זוהרים זה משהו

אולי תנסי בכל זאת לעשות דברים שיעזרו לך, גם את אנונימית ^

גיל ההתבגרות?