5 תשובות
נאצי
פאשיזם זה לשים את העם לפני האזרח
המשטר הפאשיסטי הוא משטר טוטליטרי שהונהג באיטליה לאחר מלחמת העולם הראשונה. המשטר דגל בלאומיות, עליונות המדינה והמנהיג ובמלחמה. כיום משתמשים במילה פאשיסט כדי לתאר אדם שתומך בצנזורה ובאנטי דמוקרטיה.
קשה לתת הגדרה מדוייקת, מכיוון שגם אם קיים אצלך אחד המרכיבים של הפאשיזם, זה לא בהכרח הופך אותך לפאשיסט. אתן את כל הרעיונות של מדינאים פאשיסטיים מויקיפדיה:
הרמוניה חברתית - הרעיון הקורפורטיבי. הארגון החברתי צריך להיות מבוסס על תאגידים (קורפורציות) של גורמים מקצועיים אשר ייצגו כל גורם בממשל החברה. רעיון זה עומד בניגוד לדמוקרטיה הפרלמנטרית, לפיו הייצוג בפרלמנט אינו קשור לעיסוק של האדם. במובן זה, קיים דמיון בין הפשיזם למשטר הסובייטי, בכך שגם שם הייצוג ניתן לסובייטים (=המועצות) ולא ישירות לפרט. אולם, בשונה מן המשטר הקומוניסטי בברית המועצות, סברו ההוגים של הפשיזם כי על המעמדות לשמור על דו קיום, ללא הפרה של הסדר הקיים.
תיאום - תפקיד הממשלה במדינה הוא לפעול לתיאום בין כל הגופים המיוצגים בשלטון על מנת להביא להסכמה ביניהם. תפקידה זה של הממשלה היה הצדקה עיקרית לקיום הדיקטטורה הפשיסטית, כשם שתפקיד המפלגה הקומוניסטית הביא לדיקטטורה הקומוניסטית במשטר הסובייטי. (להשוואה)
עליונות המפלגה - המפלגה הפשיסטית היא היחידה המותרת ואליה שייכים כולם. הייצוג בה אינו אישי אלא באמצעות התאגידים. המפלגה שולטת במדינה, שתפקידה הוא, כאמור להביא לתיאום ולהרמוניה בין חלקי האומה.
המדינה כערך עליון - קיימים רצון לאומי ומטרות לאומיות שהמדינה דואגת לקיומם. לפיכך יש למדינה ערך מוסף מעל לערכם של הפרטים המרכיבים אותה. המדינה הפשיסטית היא מהות הכול והיא הדואגת גם לפרטים. לכן מותר לה לעשות הכל, למען העם. הפרטים במדינה מעניקים לה את חירותם מרצון. המדינה היא נצחית וכך גם משטרה הטוטליטרי דיקטטורי.
המנהיג - המנהיג מגיע לשלטון בזכות תכונותיו המיוחדות והוא מורם מעם. סמכותו של המנהיג אינה מוגבלת מכיוון שהוא מעצב את האידאולוגיה של המדינה, שלטונו יחיד וטוטליטרי. המנהיג ניצב מעל לכל, והעם חייב להאמין בו ולציית לו.
התנגדות לדמוקרטיה, קומוניזם וליברליזם - הפשיזם דוגל בהגשמת יעדיו באמצעות הסכמה בין המרכיבים השונים של האומה, כאשר המדינה בראשות המנהיג והמפלגה הם הסמכות העליונה בתפקיד של פוסק אחרון. צורות השלטון הדמוקרטיות או הליברליות אינן מתאימות לניהול נכון ותקין של המדינה. הדמוקרטיה התומכת בשלטון העם מגבילה את השלטון, לכן היא מהווה איום על שלמות העם וביטחונו. הליברליזם אינו מאפשר למנהיג לפעול בחופשיות. השוויון, החירות וחופש הדעה נוגדים את רצונו של השליט לפעול למען העם. יש רק אמת אחת בלעדית המגולמת בפשיזם. הקומוניזם, אף שהוא דומה בצורת השלטון הדיקטטורית, בהיותו בעד מלחמת מעמדות ובעד סולידריות מעמדית בינלאומית, סותר את שיתוף הפעולה והסולידריות הלאומית בהם דוגל הפשיזם.
אי שוויון בין בני האדם - הפשיזם גורס כי לא כל בני האדם נולדו שווים, ולפיכך ישנם אנשים שנולדו לעבוד את המדינה וישנם הללו שנועדו להנהיג. "לא ייתכן מצב בו בן העם הפשוט יוכל להיות למנהיג". (דרוש מקור) זאת בניגוד לדמוקרטיה, שבה נחשבים כל בני האדם, באשר הם, כשווים ומכאן גם בעלי זכויות שוות (דבר המבטיח לאזרח חופש דיבור, חופש תנועה, זכות התאגדות, שוויון בפני החוק וזכות לבחור ולהיבחר).
מלחמה - המלחמה היא הגילוי הנעלה ביותר של האדם ומייצגת ערכים חיוביים ככוח, גבורה, הקרבה וכדומה - הפשיזם אינו מאמין בשלום. מדינה שאינה נאבקת תתנוון ותיכחד. מלחמה שומרת על חוסן וכוח ומבטאת גבורה, עוצמה ואומץ.
הרמוניה חברתית - הרעיון הקורפורטיבי. הארגון החברתי צריך להיות מבוסס על תאגידים (קורפורציות) של גורמים מקצועיים אשר ייצגו כל גורם בממשל החברה. רעיון זה עומד בניגוד לדמוקרטיה הפרלמנטרית, לפיו הייצוג בפרלמנט אינו קשור לעיסוק של האדם. במובן זה, קיים דמיון בין הפשיזם למשטר הסובייטי, בכך שגם שם הייצוג ניתן לסובייטים (=המועצות) ולא ישירות לפרט. אולם, בשונה מן המשטר הקומוניסטי בברית המועצות, סברו ההוגים של הפשיזם כי על המעמדות לשמור על דו קיום, ללא הפרה של הסדר הקיים.
תיאום - תפקיד הממשלה במדינה הוא לפעול לתיאום בין כל הגופים המיוצגים בשלטון על מנת להביא להסכמה ביניהם. תפקידה זה של הממשלה היה הצדקה עיקרית לקיום הדיקטטורה הפשיסטית, כשם שתפקיד המפלגה הקומוניסטית הביא לדיקטטורה הקומוניסטית במשטר הסובייטי. (להשוואה)
עליונות המפלגה - המפלגה הפשיסטית היא היחידה המותרת ואליה שייכים כולם. הייצוג בה אינו אישי אלא באמצעות התאגידים. המפלגה שולטת במדינה, שתפקידה הוא, כאמור להביא לתיאום ולהרמוניה בין חלקי האומה.
המדינה כערך עליון - קיימים רצון לאומי ומטרות לאומיות שהמדינה דואגת לקיומם. לפיכך יש למדינה ערך מוסף מעל לערכם של הפרטים המרכיבים אותה. המדינה הפשיסטית היא מהות הכול והיא הדואגת גם לפרטים. לכן מותר לה לעשות הכל, למען העם. הפרטים במדינה מעניקים לה את חירותם מרצון. המדינה היא נצחית וכך גם משטרה הטוטליטרי דיקטטורי.
המנהיג - המנהיג מגיע לשלטון בזכות תכונותיו המיוחדות והוא מורם מעם. סמכותו של המנהיג אינה מוגבלת מכיוון שהוא מעצב את האידאולוגיה של המדינה, שלטונו יחיד וטוטליטרי. המנהיג ניצב מעל לכל, והעם חייב להאמין בו ולציית לו.
התנגדות לדמוקרטיה, קומוניזם וליברליזם - הפשיזם דוגל בהגשמת יעדיו באמצעות הסכמה בין המרכיבים השונים של האומה, כאשר המדינה בראשות המנהיג והמפלגה הם הסמכות העליונה בתפקיד של פוסק אחרון. צורות השלטון הדמוקרטיות או הליברליות אינן מתאימות לניהול נכון ותקין של המדינה. הדמוקרטיה התומכת בשלטון העם מגבילה את השלטון, לכן היא מהווה איום על שלמות העם וביטחונו. הליברליזם אינו מאפשר למנהיג לפעול בחופשיות. השוויון, החירות וחופש הדעה נוגדים את רצונו של השליט לפעול למען העם. יש רק אמת אחת בלעדית המגולמת בפשיזם. הקומוניזם, אף שהוא דומה בצורת השלטון הדיקטטורית, בהיותו בעד מלחמת מעמדות ובעד סולידריות מעמדית בינלאומית, סותר את שיתוף הפעולה והסולידריות הלאומית בהם דוגל הפשיזם.
אי שוויון בין בני האדם - הפשיזם גורס כי לא כל בני האדם נולדו שווים, ולפיכך ישנם אנשים שנולדו לעבוד את המדינה וישנם הללו שנועדו להנהיג. "לא ייתכן מצב בו בן העם הפשוט יוכל להיות למנהיג". (דרוש מקור) זאת בניגוד לדמוקרטיה, שבה נחשבים כל בני האדם, באשר הם, כשווים ומכאן גם בעלי זכויות שוות (דבר המבטיח לאזרח חופש דיבור, חופש תנועה, זכות התאגדות, שוויון בפני החוק וזכות לבחור ולהיבחר).
מלחמה - המלחמה היא הגילוי הנעלה ביותר של האדם ומייצגת ערכים חיוביים ככוח, גבורה, הקרבה וכדומה - הפשיזם אינו מאמין בשלום. מדינה שאינה נאבקת תתנוון ותיכחד. מלחמה שומרת על חוסן וכוח ומבטאת גבורה, עוצמה ואומץ.
זה אומר: שלא כולם נולדו שווים יש אנשים שנולדו לעבוד בביוב ואנשים שנולדו להיות מנהגים לכן ל"פשוטי העם" אין זכות חופש ודיבור כי הם יצורים "פחותים" ולעומת זאת המנהיג הוא יצור נעלה מלידה מעל שאר העם לכן הוא יכול לעשות כרצונו ללא עוררין
באותו הנושא: