תשובה אחת
ההפרעה מתבטאת בעיקר בחוסר יציבות, שנראה עבור אנשים אחרים (בעיקר בעיניי האנשים שהם הסביבה הרגילה שלך, כמו משפחה או כמו בני זוג) וגם עבור עצמך איזו קרוסלה או אולי נדנדה. זו גם כן אחת הסיבות שהפרעת האישיות נקראת "גבולית", וכמו שצויין בתגובה הראשונה, בגלל שהיא מתארת מצב בין הפרעת מצב-רוח לבין הפרעה פסיכוטית. לעתים יש בלבול בין ההפרעה הזו לבין ההתפתחות הרגשית שיש לכל בן, אבל זה לא באמת דומה. ההפרעה היא אינטנסיבית וממושכת, ובאה לידי ביטוי גם לפני גיל ההתבגרות וגם אחרי. חוסר היציבות הרגשית היא מצבי רוח משתנים כל כמה דקות או שעות או כמה ימים, רוב הזמן בלי שום גירוי ולפעמים עם (למשל מחשבות או ציון טוב), וחוסר שליטה עצמית (התקפי זעם, התפרצות בבכי פתאומי, התקפי פאניקה, מחשבות שווא, התמכרויות, פעלתותנות יתר) וגם חוסר ויסות - למשל, בן אדם שיש לו את ההפרעה הזו, מקרב ומרחיק את בן הזוג שלו כ"כ הרבה שאפילו בן הזוג שם לב שמשהו לא בסדר. יום אחד הוא מעריץ מספר אחד של הבן אדם, ומראה לו את זה, וביום השני, בפתאומיות, הוא לא מסוגל להסתכל לו בפנים ומתפרץ עליו. חייבים להבין שהאנשים האלו בכלל לא משחקים, הם באמת מרגישים ככה גם אם זה לא לזמן ארוך. אנשים היו קוראים לזה חוסר החלטיות, אבל אותו בן הזוג וגם מי שיש לו את ההפרעה יודעים שזה לא, ואז זה מבלבל.
אנשים עם ההפרעה נוטים להרס עצמי גדול, בין אם זה להתמכר לסמים ובין אם זה להכניס את עצמם לצרות ובין אם זה להטיח בעצמם שנאה עצמית ובין אם זה להפקיר את עצמם מינית או לבזבז כספים על דברים מיותרים ובין אם זה לפגוע בעצמם או לנטוש עזרה או את בית הספר. האמת היא שאחת הסיבות שהם עושים את הדברים היא בשביל למלא ריקנות, שהיא מאוד מכאיבה אפילו פיזית, ורועמת במוח או בחזה או בידיים או בכל הגוף. בסיכומו של דבר כמעט ואי אפשר למלא את הריקנות. לא הכל בשליטה מלאה, זה העניין בלהתמכר מהר.
מנגד לשנאה עצמית (זה משתנה בעיקר עם מצב הרוח) הם יכולים להרגיש עליונים, חכמים, בלתי ניתנים לעצירה במובן הטוב, אופטימיים, וגם אז זה מתבטא פיזית - קפיצות וחיוכים ושמחה שתקועה גם בחזה וגורמת להתרגשות והתלהבות ודפיקות מואצות.
ההפרעה ממש מתישה, גם את מי שמסביב. קשה להכיל אותה כל יום וכל דקה. מלווה אותה תמיד חרדה עוצמתית, בוחן מציאות כושל - דה-ריאליזציה וחלומות עזים, חרדת נטישה (שאפשר לשים לב אליה מגיל ממש צעיר. נמנעים מנטישה או ניתוק קשר בצורה שגם מתישה - שמים לב לכל צעד וחושבים יותר מדי תמיד ועושים דברים לפעמים משוגעים או מוזרים כדי לגרום לבן אדם לרצות להשאר), לפעמים פרנויות, חרדה בסיטואציות חברתיות.
זה מאוד לא פשוט. חיים בין אמפתיה לבין עוינות, חיים בין האשמה עצמית קיצונית ללהאשים אחרים קיצונית, חיים בין תחושה שאף אחד לא יכול עליך לבין תחושה שהקבוצת ילדים שם בצד צוחקת עליך, בין תחושה שכל דבר בכיס שלך ותחושה שאתה כישלון.
בנוסף, נוטים לתגובות קיצוניות, שאתה לא בטוח אם הן מוצדקות או שאתה מגזים. נוטים לכעסים בלתי נשלטים, יש נתק מוחלט מהרגשות אם מישהו אחר מנסה לדבר איתך על הבעיות שלו, נוטים לשכנע את עצמך שאנשים אחרים צוחקים עליך בצורה עקיפה.
מתיש. למרבה הצער, אין לזה תרופה. אפשר להפחית את זה עם כדורים פסיכיאטרים וטיפול פסיכולוגי, אבל זה כמעט ולא עובד, בעיקר עם בעיות האמון והקושי בויסות.
אנשים עם ההפרעה נוטים להרס עצמי גדול, בין אם זה להתמכר לסמים ובין אם זה להכניס את עצמם לצרות ובין אם זה להטיח בעצמם שנאה עצמית ובין אם זה להפקיר את עצמם מינית או לבזבז כספים על דברים מיותרים ובין אם זה לפגוע בעצמם או לנטוש עזרה או את בית הספר. האמת היא שאחת הסיבות שהם עושים את הדברים היא בשביל למלא ריקנות, שהיא מאוד מכאיבה אפילו פיזית, ורועמת במוח או בחזה או בידיים או בכל הגוף. בסיכומו של דבר כמעט ואי אפשר למלא את הריקנות. לא הכל בשליטה מלאה, זה העניין בלהתמכר מהר.
מנגד לשנאה עצמית (זה משתנה בעיקר עם מצב הרוח) הם יכולים להרגיש עליונים, חכמים, בלתי ניתנים לעצירה במובן הטוב, אופטימיים, וגם אז זה מתבטא פיזית - קפיצות וחיוכים ושמחה שתקועה גם בחזה וגורמת להתרגשות והתלהבות ודפיקות מואצות.
ההפרעה ממש מתישה, גם את מי שמסביב. קשה להכיל אותה כל יום וכל דקה. מלווה אותה תמיד חרדה עוצמתית, בוחן מציאות כושל - דה-ריאליזציה וחלומות עזים, חרדת נטישה (שאפשר לשים לב אליה מגיל ממש צעיר. נמנעים מנטישה או ניתוק קשר בצורה שגם מתישה - שמים לב לכל צעד וחושבים יותר מדי תמיד ועושים דברים לפעמים משוגעים או מוזרים כדי לגרום לבן אדם לרצות להשאר), לפעמים פרנויות, חרדה בסיטואציות חברתיות.
זה מאוד לא פשוט. חיים בין אמפתיה לבין עוינות, חיים בין האשמה עצמית קיצונית ללהאשים אחרים קיצונית, חיים בין תחושה שאף אחד לא יכול עליך לבין תחושה שהקבוצת ילדים שם בצד צוחקת עליך, בין תחושה שכל דבר בכיס שלך ותחושה שאתה כישלון.
בנוסף, נוטים לתגובות קיצוניות, שאתה לא בטוח אם הן מוצדקות או שאתה מגזים. נוטים לכעסים בלתי נשלטים, יש נתק מוחלט מהרגשות אם מישהו אחר מנסה לדבר איתך על הבעיות שלו, נוטים לשכנע את עצמך שאנשים אחרים צוחקים עליך בצורה עקיפה.
מתיש. למרבה הצער, אין לזה תרופה. אפשר להפחית את זה עם כדורים פסיכיאטרים וטיפול פסיכולוגי, אבל זה כמעט ולא עובד, בעיקר עם בעיות האמון והקושי בויסות.
אנונימית