מקווה שיש לכם כוח כי זה ארוך...

את נשמעת בן אדם הגיוני וטוב, זה בסדר מה שאת חושבת:)

שואל השאלה:
באמת שזה כואב.. לפני כמה זמן אמרתי לו חג שמח בהודעה והוא לא מפסיק להתקשר ולהגיד כמה שזה ריגש אותו
ושאמרתי לו שאני לא רוצה להיפגש הוא היה נשמע מבואס כזה אבל אני פשוט לא יכולה אני לא מרגישה בנוח וזה נוראי ומביך

אני מבין אותך לגמרי, אולי תנסי לדבר איתו לפחות על מה שאת רוצה, מה שמפריע לך? אולי אחרי זה תרגישי הרבה יותר נוח?

תקשיבי את בול אני

שואל השאלה:
ממש ממש לא אתה היית הולך לבן אדם זר ברחוב ומדבר איתו על הרגשות שלך? אני לא חושבת

אני מבינה אותך אמנם לי אין אבא אבל לאחי יש אבא. ואני לא מרגישה שום קשר לבן אדם הזה ושונאת אותו. ואני פשוט צריכה לסבול אותו בחגים וכול פעם שהוא בא.. לגיטימי שתרגישי ככה.

לא, אבל בכל זאת זה אבא שלך למרות הכל ברור שזה מוזר אבל זה מה שיש, אני במקומך הייתי מנסה אולי לדבר איתו אבל אם לא באלך זה בסדר גמור ולגמרי מובן.

שואל השאלה:
תודה אתם באמת גורמים לי להרגיש סבבה עם זה לא כמו כול האנשים שגורמים לי להרגיש בנאדם נוראי... שלא נותן לאבא לראות את הבת שלו אבל מה הוא ציפה? שאני לא יראה אותו כמה שנים ואז נחזור ליהיות הפי הפי?

**חשוב לי להבהיר שהתשובה שלי היא בגדר המלצה, אני לא באמת יודע מה עובר עליך מבחינה רגשית אז אני אדבר מנקודת מבט שלי.
לפי דעתי, זה לא נכון להגדיר את האבא הביולוגי שלך כאדם זר, או את עצמך כטעות. העובדה שהוא עדיין דואג לך, ורוצה קשר עם איתך, הבת שלו, מראה שהוא בכלל לא אדם זר. נכון שאת לא מכירה אותו כמו שאת מכירה את אמא שלך, זה ברור, אבל אם תנסי לפחות לדבר איתו הוא כבר לא יהיה זר כל כך.
דרך אגב, את יודעת להגיד מה הסיבה שאת לא רוצה לבקר אותו? או קשר איתו? אולי זה פחד, או מבוכה? אני בטוח מלפי איך שאת מתארת אותו הוא אדם נחמד, שיכול לעזור לך. לספר לאנשים את האמת על מה שאת מרגישה יכול לפגוע בהם לטווח הקצר, אבל לטווח הארוך הם מבינים שאת אמיתית, ואת לא מתכוונת לפגוע אלא רק לחזק את הקשר ביניכם.

שואל השאלה:
אוקי אז.. בכללי זה ממש מוזר לי כול הקטע הזה של גבר בחיים שלי תמיד היינו רק בנות בבית ואולי בגלל זה אין לי ממש חברים בנים
נכון אולי זה לא בסדר להגדיר את אבא שלי כזר כי זה טיפה יותר מזה..
אם הייתי רואה אותו ברחוב ישר הייתי מתחבאת או בורחת לצד השני..
או הוא יבוא לימי הולדת שלי אני ישתדל לא להתייחס
אם אני יהיה איתו ואני יראה מישהו שאני מכירה אני ירצה לקבור את עצמי!
אני לא מתביישת בו חס וחלילה
אני מתביישת בעובדה שיש לי אבא
כן זה בטח נשמע מוזר אבל אם תלכי לילדים שמכירים אותם ותגידי להם משהו כמו:
איך אבא שלה?
הם יהיו ממש מבולבלים כשחושבים עלי ועל אבא זה ממש לא מתאים
חצי מהם אפילו לא ידעו להגיד איך נולדתי (אפילו שזה ברור)
חוץ מזה הבושה זה לא העניין היחידי זה פשוט ניראה מוזר ולא הגיוני בעליל

קודם כל, אני חושב שזו זכותך לעשות מה שאת רוצה, ואם את לא מרגישה נעים עם המצב אז זכותך לתפוס מרחק.
אבל תחשבי שמנגד, גם לו יש את הזכות לראות את הבת שלו, ולהבין למה את רוצה לא ליצור איתו קשר.
העובדה של אבא בחיים, זה דבר חדש אצלך. ולאנשים רבים קשה לקבל שינויים בחיים, ואני בטוח שעם שינוי משמעותי גדול כמו שלך זה הרבה יותר קשה. הכל עניין של להתרגל. אני בטוח שאת לא שונאת אותו, הבהרת את זה טוב מאוד.
בקשר לחברים שלך, אל תחשבי בכלל על מה הם יחשבו, או מה מתאים או לא מתאים. בכל זאת זה לא החיים שלהם, זה החיים שלך ואת תחליטי מה מתאים לך. אל תנסי להתאים את עצמך לחיים שלהם, כי את לא הם.
המצב אולי נראה לא כל כך "נורמלי" אבל אנחנו מגדירים מה נורמלי ומה לא. זה יכול להראות מוזר אבל מתרגלים לשינויים, ואני חושב ששינוי כזה יכול להיות חיובי מאוד!

כמובן שזה לא עניין של "לכי עכשיו תתקשרי לאבא שלך ותלכי אליו", כמו כל דבר זה תהליך. וכשאת תיהי מוכנה אז תעשי את זה. או שאם את בכל זאת מחליטה שאת לא רוצה, אז את יכולה להסביר לו את המצב והוא יכול לתת לך את נקודת המבט שלו בעניין. בסופו של דבר ההחלטה היא שלך!
ה*המלצה* שלי היא לא להשאיר את העניין תלוי באוויר, ובכל זאת לא להיכנע ללחצים לא של המשפחה ולא של החברים. קחי את הזמן ותנסי להבין את שני הצדדים, הצד שלך, והצד שלו.

שואל השאלה:
אני רוצה לא מסוגלת לא יודעת מה לעשות

רוצה לדבר בפרטי?