אתאיסטים? אם כן מה בעצם גרם לכם להתחיל?

כל המשפחה שלי אתאיסטית, אז זרמתי איתם

כן
התבגרתי והבנתי שאלוהים לא קיים

כשהבנתי שלדעתי אין דבר כזה אלוהים.

התחילו ללמד אותי כימיה פיזיקה וביולוגיה ומאז התחלתי לחשוב בהיגיון

התחלתי להאמין בעצמי ולהבין שאמונה ברוח זה דבילי.

כשקלטתי- "רגע, מה לעזאזל הבעיות שלי.-.?"
האמת שפשוט לאט לאט גיליתי את העולם ואת המציאות...

כל חיי הייתי אתאיסטית והתייחסתי לדת כאגדה.

אף פעם לא האמנתי..
הלוואי שהוא אמיתי אבל אני פשוט לא מצליחה לגרום לעצמי להאמין בזה. אולי זה כי לא נולדתי למשפחה מאמינה או אפילו לסביבה מאמינה.

אישית, מאז ומתמיד הרגשתי שאין אלוהים.
מאז ומתמיד שיעורי תנך היו נשמעים לי כמו סיפור אגדות וזהו. אחר כך כשגדלתי והייתי בסביבה דתית הבנתי כמה אני שונה מהם, בעצם הבנתי שאני מאמינה באלוהים רק כי זה מה שלימדו אותי.
אחרי זה חקרתי טיפה על הנושא והבנתי שיש לזה שם.

אני גדלה בבית של אתאיסטים- סופגים הרבה מההורים, בשיעורי תנ''ך אני מרגישה כמו בשעת סיפור ושמספרים לי אגדות... וככל שאני מתבגרת יותר, רואה, מרגישה ושומעת דברים רבים יותר, אני מרחיקה מאוד מלהאמין.

כשהבנתי שזה לא הגיוני

טראומה שגרמה לי להאמין שאין אלוהים

תמיד היו לי ספקות

במילה אחת, סטיפס
בכמה מילים, התבגרתי, הבנתי כמה דברים, חקרתי והגעתי למסקנה

לא בדיוק..
תמיד היו לי ספקות
אבל הוא 'עזר' לי להבין שאין באמת דבר כזה