מה אתם חושבים על מה שכתבתי? מישהו מזדהה איתי? /: - קישור מצורף

הרגשתי ככה הרבה זמן.

אני, חוץ מהחלק האחרון, זאת הסיבה שאני משקיע בחיי

מבינה אותך

את כותבת מדהים ואני מזדהה איתך, עכשיו אני מנסה לעצור את הדמעות שלי ולא מצליחה.

אני מזדהה איתך:(

שואל השאלה:
תודה, את האמת שזה בכלל פעם ראשונה שאני כותבת.. אבל בגלל שבמילא אין לי למי לפרוק או לספר אז פשוט החלטתי פעם אחת לכתוב את הכל

אם את ומה לפרוק אני תמיד פה
באמת שכן אין לך ממה להתבייש

מרגשת ומדהימה!

הפעלת רגש. להמון יש רגעים כאלו של בדידות.
נסי למצוא ידידי נפש לפרוק איתם את הרגשות שלך. ובמקביל תעבדי על עצמך, תגשימי את עצמך ותכווני לצעדים שיהפכו לדרך בעבורך. שפרי ביטחון, תחייכי, תעשי דברים שיכניסו בך טוב. זה תהליך הדרגתי. ככל שיש יותר תמיכה זה יכול להיות קל יותר, יחסית.
את רואה שאת מתפרקת - תשני מקום תצאי לאן שהוא שיכול להרגיע אותך, לחברים, לבילויים, לקניות, מסעדה, גלידרייה (פחות בחורף.), פעילות גופנית... תמצאי תחביבים שיכניסו בך כישרונות חדשים או שיציפו וימקסמו את הכישרונות החבויים בך.. לא משנה מה. לישון זה נחמד אבל את צריכה גם לגוון ולהתמיד בגיוונים.
בהצלחה, ותרגישי טוב לרוב :)

שואל השאלה:
זה לא רגעים, זה כבר תקופה ארוכה ככה..
ואין לי עם מי לדבר על כל זה וגם במילא אף אחד לא יבין אותי.. זה לא שאם אני אמצא מישהו פתאום אני אספר לו הכל וזהו.. בכל מקרה, לי נמאס כבר לנסות אז זה לא משנה כל כך

וואו אני ממש מזדהה איתך ואת כותבת מדהים.
אם את רוצה בואי לפרטי

לפחות את כותבת על זה.. זה גם משהו.. תכווני את עצמך ותנסי אפילו לכתוב על דברים שהיית רוצה לשנות או להשיג ותשמרי קצת על קור רוח... יש ימים שבהם הרגשות יכולים להשתולל ולהפיל, את צריכה ללמוד למצוא את האיזון, לא תמיד לשקוע ולהפוך את המצב למתמשך (עד כמה שאת יכולה להישאר שלווה עם עצמך) אל תתרגשי מהמצב, זה יכול לקחת זמן למצוא את החיזוקים בחיים, זה לא משהו של מהיום לעכשיו. זה בסדר לפרוק את הרגש וכמו כן צריך למצוא איכשהו את היכולת להתקדם ולא להיתקע.

זה מרגיש כאילו אני כתבתי את זה.
אני כל כך מבינה אותך.

מרגישה בדיוק כמוך.
כתבתי גם משהו בסיגנון הזה.
את מוזמנת לשלוח לי הודעה בפרטי