28 תשובות
פסיכולוג דחוף.
תפרקי. אני הכי נגד אבל תקשיבי את לא צריכה להרגיש ככה.
אנונימית
אני אומנם לא שותף לתחושה של הדיכאון. זה לא מוכר לי, ומעולם לא חתכתי ולא חשבתי לחתוך.
אבל את מזכירה לי קצת את המחשבות שלי: לא חסר לי שום דבר מבחינה חומרית, יש לי הכל. אבל זה כל כך בודד לחיות את החיים. אתה מרגיש כל כך חלול מבפנים ולא יודע מה הצעד הבא שלך. אתה מחזיק את עצמך כל תקופה עם משהו אחר ולא מתפרק.
זה מה שעובר עלי עכשיו.
אבל אני לא הולך לוותר לתחושה הזו. אני יודע שאני חזק ממנה
אני אמצא דבר שאני אוהב יותר מהכל. אני אכיר אנשים שבזכותם לא אהיה לבד יותר. אני אסדר את החיים שלי שאני ארגיש מלא מבפנים וחי.
שואל השאלה:
התשובה הכי עוזרת בעולם ^^
פשוט סתם נפל עליך דיכאון כבד?
לא הבנתי
יש ימים טובים ויש פחות אל תתחילי בלחתוך סתם צלקות
גם לי היה לפני כמה חודשים בכי של כמעט יום שלם ואני בעצמי לא יודעת למה הדמעות פשוט זלגו וצעקתי ואין לי מושג למה כנראה הייתי צריכה לשחרר משהו שהעיק עלי (אני עדיין לא יודעת למה עשיתי את זה)
תנסי לדבר עם מישהו תקראי משפטים מעודדים תצאי עם אנשיפ שאת אוהבת תעשי דברים שכיפים לך העיקר שתכחי ותבריחי את המחשבות
אשמח לקבל פרח:)
זה לא דיכאון
אם שואלת השאלה מזדהה עם מה שאמרתי אני לא מגדיר את זה כדיכאון
אני חי. ואני בודד. כי אני לא תמיד מקבל את הבחירות הנכונות, אני לא תמיד מוקף באנשים שאני רוצה ואני נתקל בקשיים. אני מרגיש ריק וחושב על מה אני עושה בכלל.
זה רגש שלילי שצריך לפרוק אותו ולמצוא סיבה להיות. לא לחתוך. זו בריחה מהבעיה וזה לא יעזור.
שואל השאלה:
זה לא שסתם ככה נפל עלי דיכאון, אני כבר קרוב ל10 חודשים שאני לובשת חיוך מזויף כל פעם שאני יוצאת מהבית, וכשאני חוזרת הביתה אני פשוט נשפכת על המיטה ומתחילה לבכות את חיי עד שאני נרדמת. (במקרה הטוב)
זה כואב לשמוע שבגיל שצריך להיות הכי יפה שלך את ככה...
אין משהו שישמח אותך יעזור לך?
ניסית לדבר עם מישהו?
אל תשצרי בבטן זה עוד יותר מעיק..
שואל השאלה:
עם מי אני אדבר? המורים בית ספר שלי שמו לב שהתדרדרתי בזמן האחרון ועשו לי המון שיחות, הם לא מבינים שזה מעיק עלי כי אני לא יכולה לומר להם את הסיבה כי פשוט אין לי אחת כזאת, ואני לא יכולה לפשוט את השרוולים ולהראות להם את הידיים "החלקות" שלי.
אם המשפחה שלי רק תשמע על זה יהיו על זה השלכות ממש חמורות ואני אהפוך לנושא שיחה שלהם.
ככה שפסיכולוג גם לא ממש אפשרי כאן.
אני חדשה כאן אז אין לי אפשרות לדבר איתך בצאט לבד (אין לי מספיק פרחים)
אבל תמצאי חברה מישהו שאפשר לסמוך עליו אפילו מסטיפס
תאמיני לי עם היה לי אני הייתי ישר שולחת לך הודעה
שואל השאלה:
את ממש חמודה >.<
אם תרצי כשיהיו לך 10 פרחים דברי איתי:)
אם את רוצה את יכולה לדבר איתי. אף פעם לא הייתי בדכאון ממש, אבל אני מכירה תקופות קשות.
שואל השאלה:
תודה לכל העונים אתם ללא ספק חמדמדים ביותר.
חחחצחחח סבבה אני אשלח לך הודעה
מה הגורם לדיכאון?
שואל השאלה:
אממ הכותרת לא מספיק ברורה?
"דיכאון לא מוסבר".
אין גורם, פשוט יום אחד קמתי בבוקר והרגשתי ככ נורא שרציתי למות, מאז אני הכי דיכאונית ואובדנית שיש.
את עדיין כאן? כי הצלחתי להגיע ל10 פרחים חחח חחח
שואל השאלה:
אני תמיד כאן
הייתה לי תקופה כזו, לא קצרה כלל.
התרופה שהצילה אותי הייתה אהבה.
הכרתי את החבר שלי, האהבה הכי גדולה שהייתה לי, שהחל מלפני כמה שבועות כבר לא חבר שלי, אבל זה כבר סיפור של דיכאון אחר.
הוא הציל אותי בלי לנסות, הוא סיפק לי טעם לחיים, וזה כל מה שהיה צריך כדי שאצא מזה.
נסי למצוא גם את את האהבה שלך, בין אם זה אדם, בין אם זה תחביב; בין אם זו אהבה זוגית או אהבה אפלטונית טהורה. זה יכול להיות כל דבר, אפילו בעל חיים.
אבל אל תאבדי תקווה, כי את תמצאי את הטעם שלך, את מה שיכניס לחיים שלך תכלית. זה יכול להיות מחר וזה יכול לקחת קצת זמן, אבל הריקנות לא תישאר לנצח, אני מבטיחה לך.
הצעה נוספת שלי היא שתפני לפסיכולוגיה התנהגותית - cbt.
את יכולה לקרוא על השיטה באינטרנט, או אפילו יותר טוב - לחפש פסיכולוג התנהגותי ולקבוע פגישה. כך תביני את הדברים הכי טוב.
זה כמו פסיכולוגיה, רק אפקטיבית יותר, זה טיפול מאוד ממוקד מטרה שיעזור לך להתגבר על הדיכאון והריקנות.
אל תתביישי לבקש עזרה, אם יכלת לעשות את זה מולנו, את יכולה גם לעשות את זה מול איש מקצוע אמיתי.
אני מקווה שההורים שלך יודעים על העניין. אם לא - ספרי להם והציגי בפניהם את האופציה שציינתי כאן.
יהיה בסדר!
שואל השאלה:
תשמעי, הרוב אומר שאהבה זה לא משהו שקל ככ להשיג, בטח ובטח שלא בגיל שלי.
אני סהכ בת 14, וכבר נפגעתי מספיק מגברים, אני לא ממש רוצה חבר כרגע זה ממש מעמיס ומחייב אותי.
אני שמחה שזה הציל אותך.
פספסתי את החלק של ה"בת 14", אבל היי, כל השאר עדיין תקף, בעיקר החלק האחרון!
אל תפחדי לבקש עזרה... את יודעת שאת צריכה אותה.
שואל השאלה:
אני בהחלט צריכה עזרה, אבל הדרך וההשלכות כדי לקבל אותה, זה גדול עלי...
השלכות?
"היי, אמא, אבא, אני רוצה לספר לכם משהו.
אני מרגישה שאני ריקה, שאני לא מאושרת. אתם לא חייבים להתייחס לזה ברצינות, אבל אני מבקשת שתעזרו לי ותקבעו לי פגישה עם פסיכולוג התנהגותי (זה לא פסיכולוג רגיל, שוב, מוזמנת לגגל) כי אני מרגישה שאני צריכה עזרה וזו העזרה הנכונה לי כרגע."

הם יגידו לך לא?

מאוד קל לדבר על זה שיש לך דיכאון ושאת מבואסת מזה ושנמאס לך ושבא לך לחתוך, אבל הנה, אני מציגה בפנייך פתרון אמיתי וממשי לבעיה שלך, לא תנסי אותו?
שואל השאלה:
הם יגידו שאלו שטויות ושכדאי שאני ארגע. (משום מה הם תמיד אומרים "להירגע" ולא במובן של תירגעי הכל טוב, אלא במובן של "תירגעי כבר יפוסטמה, פסיכולוג זה כסף ואנחנו קמצנים, לכי לבית ספר ותלמדי כבר חתיכת מפגרת", הם לא אומרים את זה במילים האלה אבל הטון דיבור שלהם מאוד מרגיש כזה)
נסי לפחות...
שוב, אני מציגה בפנייך פתרון ממשי, למה שלא תלכי על זה..?
למה שתמשיכי להרגיש ככה?
שואל השאלה:
אני אנסה, אני רק יודעת שזה יגמר בצעקות על זה שאני לא מתרכזת בדברים החשובים באמת ועוד לילה של בכי.
אעדכן בהמשך.
נהדר. (:
מוזמנת לפנות אלי גם בפרטי תמיד!
אל תתני להם לזלזל בתחושות שלך, היי רצינית, הראי להם נכונות לשפר את מצבך.
שואל השאלה:
אוקיי, ממש תודה:)
המשך לילה נעים