25 תשובות
פחד מלפגוש אנשים
פחד מללכת ברחוב
פחד מלדבר עם אנשים
תמיד יש את התחושה הזאת שבכל מקום כולם מסתכלים עלי ושופטים אותי, אני מרגישה שונה מכל החברה
אני לא מסוגלת להתחיל שיחות עם אנשים, אפילו לדבר עם אנשים בפלאפון זה בלתי אפשרי
אני יכולה להגיד משהו ואחרי זה לחשוב עליו במשך חודשים שבטח יצאתי מפגרת ולהצטער שבכלל אמרתי אותו
תמיד להיות זאת שמסתכלת מהצד, ורואה איך לכולם כל כך קל למצוא את עצמם במקומות חדשים ולי זה נראה פשוט בלתי אפשרי
וזה עוד רק חלק
אני לא מסוגלת להתחיל שיחות עם אנשים, אפילו לדבר עם אנשים בפלאפון זה בלתי אפשרי
אני יכולה להגיד משהו ואחרי זה לחשוב עליו במשך חודשים שבטח יצאתי מפגרת ולהצטער שבכלל אמרתי אותו
תמיד להיות זאת שמסתכלת מהצד, ורואה איך לכולם כל כך קל למצוא את עצמם במקומות חדשים ולי זה נראה פשוט בלתי אפשרי
וזה עוד רק חלק
אנונימית
מרגישה שכל הזמן בוחנים אותי/מדברים עלי/מסתכלים עלי.. ואז זה משפיע עלי אם אני רוצה ללכת לאיפשהו, נגיד נרשמתי לא מזמן לחדר כושר והתביישתי ללכת כי פחדתי שישפטו אותי או שיסתכלו עלי
בבית ספר הייתי מבריזה משיעור אם הייתי צריכה לעשות בו הרצאה, הייתי מתחבאת בשירותים בהפסקות כדי לא להיות לבד בכיתה, כשהמורה עושה סבב וכל תלמיד אמור לענות על שאלה הייתי נכנסת ללחץ רציני, כל פעם שהייתי צריכה להשתתף בשיעור הייתי בלחץ ובפחד, לא הייתי מתחילה שיחות עם ילדים וכשהם היו מתחילים איתי זה תמיד היה מביך ולא זורם, הייתי נמנעת מלהגיע לטיולים ופעילויות, במבחנים כשלא הבנתי שאלה מסויימת הייתי מעדיפה לנחש את התשובה מאשר לקרוא למורה לעזרה,
אלה רק הדברים שהייתי עוברת בבית ספר,
בכל מקום אחר זה תמיד הפחד מהחברה ומזה שאנשים מסתכלים עלי, אני לא מסוגלת להזמין לבד במסעדה או לקנות משהו בחנויות, אני בחיים לא אבקש עזרה בחנות גם אם אצטרך חמש שעות לחפש שם משהו לבד, אפילו בתאי מדידה הייתי חוששת למדוד בגלל זאת שעומדת בהתחלה ושואלת "כמה פריטים יש לך?"
אבל אני שמחה להגיד שעם הזמן המצב שלי משתפר
אלה רק הדברים שהייתי עוברת בבית ספר,
בכל מקום אחר זה תמיד הפחד מהחברה ומזה שאנשים מסתכלים עלי, אני לא מסוגלת להזמין לבד במסעדה או לקנות משהו בחנויות, אני בחיים לא אבקש עזרה בחנות גם אם אצטרך חמש שעות לחפש שם משהו לבד, אפילו בתאי מדידה הייתי חוששת למדוד בגלל זאת שעומדת בהתחלה ושואלת "כמה פריטים יש לך?"
אבל אני שמחה להגיד שעם הזמן המצב שלי משתפר
אנונימית
לחץ ודיכאון מהמחשבה על לפגוש אנשים.
פעם הייתי סובלת ממש, לא יוצאת לרחוב ולא מדברת עם אנשים בכלל
אבל במהלך השנים עברתי טיפולים אצל פסיכולוגים ותרפיסטים וגם הזמן עשה לי טוב
עכשיו כמעט ולא רואים את החרדה הזאת עלי
קצת פה ושם בסיטואציות מסוימות אבל השתנתי ממש
אבל במהלך השנים עברתי טיפולים אצל פסיכולוגים ותרפיסטים וגם הזמן עשה לי טוב
עכשיו כמעט ולא רואים את החרדה הזאת עלי
קצת פה ושם בסיטואציות מסוימות אבל השתנתי ממש
אני.
שלוש שנים באתר הזה כמעט לא כתבתי כלום לא מאנונימי...
עכשיו זה כבר יותר טוב, אבל עדיין יש דברים במציאות שכתבו כבר.
שלוש שנים באתר הזה כמעט לא כתבתי כלום לא מאנונימי...
עכשיו זה כבר יותר טוב, אבל עדיין יש דברים במציאות שכתבו כבר.
לי יש וזה פעם היה ממש קשה לי אבל אני עובדת על זה, בנוסף לכל מה שכתבו כאן בבית ספר.. להזמין במסעדה הכניס אותי לחרדה, לנסוע לבד בתחבורה ציבורית, לשלם כסף נגיד בקופה, להיות בחדר אוכל של בית מלון.. יש מלא דברים ומקומות.
אני חושב שאני סובל מזה...
אני סובל מה זה ביום יום ברמה שהתבאדתי בעבר בגלל זה
הרגע הזה שמישהו מסתכל עליך במכון כושר ואת כזה "מה לא בסדר איתי? אני שטוחה? אני מכוערת? אני שמנה?" וכו וכו'.
אנונימית
אני.
זה בהמון דרכים, קשה לי להסביר הכל במדויק.
בגדול, אני לא ממש מסוגל לפתוח שיחות עם זרים, ייקח לי כנראה שנים (כלומר באמת שנים) עד שאצליח להיות באמת מי שאני מול מישהו ולדבר איתו באופן רגיל.
אני סובל בסביבה זרה שאני "תקוע" בה והיא מלאה באנשים זרים, במקרים מסוימים זה יגרום גם להתקפי חרדה של ממש שאני לא יכול לתאר כמה התחושה הזו נוראית.
אני בקיצור בקושי מסוגל לתפקד בסביבה שהיא זרה עם אנשים זרים לאורך זמן, דבר שלצערי אין לי ברירה ואצטרך לעבור והרבה מעבר למסוגלות לתפקד, זה פשוט סבל נוראי מבחינתי.
זה בהמון דרכים, קשה לי להסביר הכל במדויק.
בגדול, אני לא ממש מסוגל לפתוח שיחות עם זרים, ייקח לי כנראה שנים (כלומר באמת שנים) עד שאצליח להיות באמת מי שאני מול מישהו ולדבר איתו באופן רגיל.
אני סובל בסביבה זרה שאני "תקוע" בה והיא מלאה באנשים זרים, במקרים מסוימים זה יגרום גם להתקפי חרדה של ממש שאני לא יכול לתאר כמה התחושה הזו נוראית.
אני בקיצור בקושי מסוגל לתפקד בסביבה שהיא זרה עם אנשים זרים לאורך זמן, דבר שלצערי אין לי ברירה ואצטרך לעבור והרבה מעבר למסוגלות לתפקד, זה פשוט סבל נוראי מבחינתי.
אני.. וכבר המון זמן אבל השנה אני מרגישה שכבר פחות מאשר משנים קודמות, הייתי מגיעה לקטעים שהייתי מפחדת ללכת ברחוב בהרגשה שאני אפגוש בן אדם שיפנה אלי, אבל אני מנסה להתגבר על זה.
אני, לדבר עם אנשים בעיקר חדשים
אנונימית
סוג של.
פחד מהתחייבות.
פחד מהתחייבות.
אני לא יכולה לאכול או לשתות מול אנשים
שאני עוברת במקום שיש בו הרבה אנשים אני רועדת
אני מנסה להימנע מאינטרקציות חברתיות
אני שנה מתאמנת על ה"כאן" שאני עומדת לומר שהמורה מקריאה שמות
שאני צריכה להציג משהו בפני הכיתה אני רועדת בטירוף ונשמעת כאילו אני עומדת לפרוץ בבכי
שאני באה לדבר עם מישהו שהוא לא קרוב אליי או בעיקר מישהו בעל סמכות אני מתכננת שעות את השיחה בראש שלי
אני תמיד בטוחה שכולם מסתכלים רק עלי ומבקרים אותי (והביקורת תמיד שלילית)
ועוד דברים בסגנון שלא עולים לי בראש
שאני עוברת במקום שיש בו הרבה אנשים אני רועדת
אני מנסה להימנע מאינטרקציות חברתיות
אני שנה מתאמנת על ה"כאן" שאני עומדת לומר שהמורה מקריאה שמות
שאני צריכה להציג משהו בפני הכיתה אני רועדת בטירוף ונשמעת כאילו אני עומדת לפרוץ בבכי
שאני באה לדבר עם מישהו שהוא לא קרוב אליי או בעיקר מישהו בעל סמכות אני מתכננת שעות את השיחה בראש שלי
אני תמיד בטוחה שכולם מסתכלים רק עלי ומבקרים אותי (והביקורת תמיד שלילית)
ועוד דברים בסגנון שלא עולים לי בראש
לי יש.. כל מה שכתוב כאן נכון לגביי
אנונימית
בסבבים בבית הספר, אפילו שזה מהלא מזיקים האלה שצריך לומר "משהו טוב" על החבר שיושב ליד, אני נכנסת ללחץ ומשננת את מה שאני רוצה להגיד.
בכלל, כמעט כל דבר שאני עונה, כנראה ושיניתי בראש מאה פעם.
אני שונאת להפגש עם אנשים אחד על אחד כי רוב הסיכויים ויהיו שתיקות מביכות.
להזמין פיצה בטלפון או כל דבר אחר? אני מתביישת.
לתת טיפ למשלוח בדלת? מתביישת.
לבקש חשבון מהמלצרית? מתביישת.
לבקש מפית או תוספת קטשופ מאיזה דוכן? מתביישת.
תמיד שיש לנו פעילויות גיבוש וכאלה, וצריך להחזיק אחד לשני ידיים או משהו, אוטומטית מתחילות להזיע לי הידיים ואז אני עוד יותר נלחצת מהעובדה שמישהו יחזיק את היד המיוזעת שלי...
קניתי חולצה יפה או עשיתי תסרוקת יפה?
כנראה שאסתובב איתה רק בבית מהמחשבה שירדו עלי בגללה.
שיעורי ספורט?
מבעיתים אותי. כל העולם מסתכל עלינו רצות...
בכלל, כמעט כל דבר שאני עונה, כנראה ושיניתי בראש מאה פעם.
אני שונאת להפגש עם אנשים אחד על אחד כי רוב הסיכויים ויהיו שתיקות מביכות.
להזמין פיצה בטלפון או כל דבר אחר? אני מתביישת.
לתת טיפ למשלוח בדלת? מתביישת.
לבקש חשבון מהמלצרית? מתביישת.
לבקש מפית או תוספת קטשופ מאיזה דוכן? מתביישת.
תמיד שיש לנו פעילויות גיבוש וכאלה, וצריך להחזיק אחד לשני ידיים או משהו, אוטומטית מתחילות להזיע לי הידיים ואז אני עוד יותר נלחצת מהעובדה שמישהו יחזיק את היד המיוזעת שלי...
קניתי חולצה יפה או עשיתי תסרוקת יפה?
כנראה שאסתובב איתה רק בבית מהמחשבה שירדו עלי בגללה.
שיעורי ספורט?
מבעיתים אותי. כל העולם מסתכל עלינו רצות...
אמאלה אני פשוט מזדהה עם כל מה שכתוב פה0_0
זה אומר שיש לי חרדה חברתית? אף פעם לא חשבתי על זה.. פשוט חשבתי שאני ביישנית כזאת ושקטה אז בגלל זה אני ככה
זה אומר שיש לי חרדה חברתית? אף פעם לא חשבתי על זה.. פשוט חשבתי שאני ביישנית כזאת ושקטה אז בגלל זה אני ככה
אנונימית
היי, אממ..
אם המורה נותנת לי זכות דיבור (אם זה בהפתעה), אני מתחילה לגמגם ולהזיע, הלב שלי דופק מהר.
אני מפחדת שאם אני אומר משהו לא נכון, כולם יצחקו עלי למרות שלאף אחד לא אכפת.
אם אני מחליטה להצביע, אני חוזרת על המשפט שאני רוצה לומר, הרבה פעמים...
אם ילדה מקובלת מדברת איתי, הפחד הכי גדול שלי שאני אעשה טעות ואז היא תצחק עלי.
אם זה קןרה אני בוכה מבפנים (שיט עכשיו כל פעם שאני אחשוב על זה זה יעשה לי קרינג')
אין לי חרדה חברתית כבדה, אבל יש לי.
אם המורה נותנת לי זכות דיבור (אם זה בהפתעה), אני מתחילה לגמגם ולהזיע, הלב שלי דופק מהר.
אני מפחדת שאם אני אומר משהו לא נכון, כולם יצחקו עלי למרות שלאף אחד לא אכפת.
אם אני מחליטה להצביע, אני חוזרת על המשפט שאני רוצה לומר, הרבה פעמים...
אם ילדה מקובלת מדברת איתי, הפחד הכי גדול שלי שאני אעשה טעות ואז היא תצחק עלי.
אם זה קןרה אני בוכה מבפנים (שיט עכשיו כל פעם שאני אחשוב על זה זה יעשה לי קרינג')
אין לי חרדה חברתית כבדה, אבל יש לי.
אני אישית לא סומכת על אנשים, אני לא מאמינה לאף אחד גם אם הוא יהיה איתי שנה שנתיים או שלוש, אני פיתחתי מין פחד נטישה כזה.
אני לא מדברת על אחרים עם חברים שלי אני מפחדת שנריב הם ילכו להגיד להם.
אני לא מספרת דברים יותר מידי אישיים כמו רגשות וכו...
אני לא אומרת אם חברה שלי פגעה בי כי אני מפחדת שנריב היא תעשה אותו בכוונה.
בקיצור חוויתי הרבה חח
אני לא מדברת על אחרים עם חברים שלי אני מפחדת שנריב הם ילכו להגיד להם.
אני לא מספרת דברים יותר מידי אישיים כמו רגשות וכו...
אני לא אומרת אם חברה שלי פגעה בי כי אני מפחדת שנריב היא תעשה אותו בכוונה.
בקיצור חוויתי הרבה חח
פחד מללכת ברחוב לבד
לחשוב שאני פתטית כל פעם שאני מדברת עם אנשים
להימנע מדיבור כמה שפחות
להיות תמיד בטלפון כשאני הולכת ברחוב לבד כדי להימנע מקשר עין
לחשוב שאני פתטית כל פעם שאני מדברת עם אנשים
להימנע מדיבור כמה שפחות
להיות תמיד בטלפון כשאני הולכת ברחוב לבד כדי להימנע מקשר עין
אני
כל מה שכתבו למעלה תקף לגביי, לא נראה לי שיש הרבה צורך לפרט.. בזמן האחרון זה קצת ירד ואני ממש מקווה שזאת מגמת שיפור ולא סתם ירידה זמנית.. לפעמים זה יורד ואז עולה בבת אחת ונהיה גרוע הרבה יותר כי לצערי אני נזכרת במציאות
כל מה שכתבו למעלה תקף לגביי, לא נראה לי שיש הרבה צורך לפרט.. בזמן האחרון זה קצת ירד ואני ממש מקווה שזאת מגמת שיפור ולא סתם ירידה זמנית.. לפעמים זה יורד ואז עולה בבת אחת ונהיה גרוע הרבה יותר כי לצערי אני נזכרת במציאות
כל מה שכתוב למעלה נכון לגבי, אבל שלושת העיקריים אצלי הם:
1, הפחד האיום והנורא מלדבר בטלפון עם מישהו, כל פעם שמישהו מתקשר אלי אני נכנסת ללחץ מטורף, ואותו דבר כששולחים לי הודעה.. אני ממש לא יודעת מה לענות ומה לעשות ואני לא מתקשרת לאף אחד חוץ מהחברות הממש קרובות שלי אף פעם
2- לחשוב שנים על משהו, אפילו הכי קטן ולא באמת משמעותי שאמרתי או עשיתי.. אני פשוט לא מפסיקה לחשוב על זה ואני פשוט אוכלת את עצמי עם זה
3- סבבי שם בכיתה ובכלל, אני פשוט באמת לא יכולה להתמודד עם זה, זה מכניס אותי לסטרס מטורף ואני מתחילה לרעוד..
וחוץ מזה אני תמיד תמיד עונה פה מאנונימי
1, הפחד האיום והנורא מלדבר בטלפון עם מישהו, כל פעם שמישהו מתקשר אלי אני נכנסת ללחץ מטורף, ואותו דבר כששולחים לי הודעה.. אני ממש לא יודעת מה לענות ומה לעשות ואני לא מתקשרת לאף אחד חוץ מהחברות הממש קרובות שלי אף פעם
2- לחשוב שנים על משהו, אפילו הכי קטן ולא באמת משמעותי שאמרתי או עשיתי.. אני פשוט לא מפסיקה לחשוב על זה ואני פשוט אוכלת את עצמי עם זה
3- סבבי שם בכיתה ובכלל, אני פשוט באמת לא יכולה להתמודד עם זה, זה מכניס אותי לסטרס מטורף ואני מתחילה לרעוד..
וחוץ מזה אני תמיד תמיד עונה פה מאנונימי
אנונימית חרדתית