חברה הכי טובה סובלת מאנורקסיה והיא לא מודעת לזה.

את ממש חמודה שאת דואגת לה, אבל אני מצטערת באמת שאני לא יודעת איך לעזור אולי לידע את ההורים?

תספרי למישהו שיכול לעזור לה.. מישהו בבית ספר או להורים שלה

נסי לגרום לה להיות מודעת לזה, להבין שהיא טועה בדרך שהיא בוחרת, את בת אדם טוב ונחמד, וגם חכם, את בטוח תמצאי משהו.

אורה ושמחה, זה לא יעזור. היא כתבה שהיא לא מוכנה לשמוע ולקבל את זה, וכשמישהי נמצאת בתוך ההפרעה אז יש לה קולות בראש. האוכל שולט לה בחיים ובהכל, היא לא יכולה פשוט להגיד לעצמה טוב אז אני אפסיק. זה כמו התמכרות, זה נורא קשה. הראש שלה אומר לה דברים אחרים ומשכנע אותה שזה הדבר שיעזור לה, גם אם היא יודעת שזה מזיק.

תגידי לה שאני הייתי שם (לא באמת יצאתי מזה, כל ההבדל הוא שאין לי יותר את אנה ואני לא מפחד לאכול) וזה עשה לי הרבה בעיות שהיא לא רוצה שיהיו גם לה.


מה שבעיקר מפריע לי זה:

רעב כרוני - היא תהיה 'משועבדת' לאוכל, וכל הזמן תצטרך לאכול. ולא רק זה, אלא שגם כשלא רעבים, הקיבה תקרקר ותבקש אוכל.

תת משקל תמידי ונקודת איזון נמוכה - אם רק יגעו בי או אם אני אעמוד באותו מקום יותר מ3 שניות בלי לזוז (כן, ספרתי), אני אפול. (אני לא נופל כי אני מאזן את עצמי איכשהו, אני נשען טיפה לכיוון ההפוך מהכיוון שאליו אני עומד ליפול)

קור

כאבים בגרון לפעמים, בזמן שבולעים

קושי לבלוע

כאבים בכל הגוף

קשיי נשימה

'התקפי' לב - לא צריך להסביר


יש עוד, אבל זה כלום לעומת מה שרשמתי למעלה

את צריכה לגרום לה להפסיק איכשהו, תכריחי אותה לאכול, תראי לה תמונות מפחידות של אנורקסיות- של מה שהיא תהפוך להיות אם היא לא תפסיק- תזעזעי אותה.
אבל מה שלא תעשי, אל תפני את זה ליועצת, היא לא תספר לך יותר דברים כאלה אם תעשי את זה.

אמרתי שהיא תנסה. בטוח שיש דרך כלשהי לגרום לה להבין, ברור שהיא שומעת קולות בראש, חברה שלה, כי היא שונאת את עצמה וחושבת שהיא לא רזה, לכן היא גורמת לעצמה לפתח הפרעת אכילה, היא לא מודעת למעשים שלה ולנזקים של זה, גם אם היא מודעת, כנראה שלא אכפת לה מעצמה כי היא אבדה את עצמה בגלל זה, צריך לגרום לה להבין את זה במוח וגם בלב, או שאפשר לגרום להבין שהיא צריכה לאהוב את עצמה איכשהו. תזכרו שאני אמרתי שתנסה לפחות, עדיין אסור לוותר. לכן צריך לחדור לחומה שהיא בנתה לעצמה ולהגיע אליה

הו, ותקני לה את הספר "הרמת מסך" של ליאת רוטנר, זה גם נשמע דומה לסיפור שלה וגם זה יכול לגרום לה להפסיק.

אורה ושמחה, אני מדברת מנסיון. מי שחולה באיזשהו שלב מבין את זה, ולא אכפת לו מהנזקים. אני הרעבתי את עצמי ברמה של 200 קלוריות ביום וגם כשלפעמים הדופק שלי היה מאוד מאוד איטי ופחדתי בלילה להירדם כי חששתי שיקרה לי משהו בלילה ואני לא אתעורר בבוקר, אז למחרת שוב הרעבתי את עצמי. הקולות האלה שולטים לך בראש ואכפת לך רק מדבר אחד וזה להיות רזה. אז מה אם עייפים וחלשים- זאת הדרך למטרה. זה מה שעובר למי שחולה בראש.
פיקאצו- עדיף שהיא לא תספר לה כלום מאשר שהיא תמות חס וחלילה או תשקע בזה כל כך עמוק עד כדי כך שלא תצליח לצאת. עברתי אותו דבר. חברות שלי סיפרו למישהו מבוגר שיכול להשפיע. ממש לא כעסתי עליהן. ידעתי שזה יגיע מתישהו. וחוץ מזה, היא לא חייבת שידעו שזו היא. היא יכולה לשלוח פתק אנונימי ולבקש שלא יגידו שזו היא. בטוח שעוד מישהו שם לב לזה חוץ ממנה.
להראות לה תמונות של אנורקסיות ממש לא יעזור, להפך. אני בעצמי הייתי מסתכלת על תמונות כאלה ומפנטזת להיות ככה. להכריח אותה לאכול יגרום דבר ראשון לשנאה עצמית עצומה, לשנאה כלפיה, ואולי גם להקאות או להמשך של ההרעבה. אי אפשר להכריח אותה לאכול תאמיני לי שהמחלה הופכת את הבן אדם לערמומי מאוד והוא ימצא דרך לעשות את מה שהוא רוצה ולהימנע מלאכול. היא יכולה לנתק קשר עם השואלת אם היא תכריח את חברה שלה לאכול

זה מה שאמרתי פה קודם, גם אם היא מודעת לזה, כנראה שלא אכפת לה, זה בדיוק מה שאמרתי בתגובה מעליך. אולי את צודקת, אבל לדעתי אולי אפשר לגרום לה להבין את זה נפשית ומנטלית, היא פשוט בנתה לעצמה חומה מרוב חשיבה על רזון קיצוני ודיאטה כזו, צריך למצוא דרכים, פתרונות, לנסות דברים שאולי יעזרו, הכול בגדר ניסוי פה. לא יודעים בוודאות מה כן ומה לא, יש כאלה שדברים כאלה עזרו להם וכאלה שפחות, לכן חשוב לנסות דברים ולראות מה כן יעזור.

גם כשמבינים זה לא אכפת לך. אתה עושה לעצמך דברים מזעזעים ואתה אשכרה גאה בעצמך ונהנה מזה. הראש שלך חולה. צריך עזרה מבחוץ כי אם זה לא בא ממנה צריך לעזור לה גם אם היא לא רוצה

אז צריך לנסות לגרום לה שיהיה לה אכפת, היא פשוט אבודה בתוך מבוך של הפחדים ואשליה של רזון שלה, לכן היא צריכה לעשות לעצמה ניקוי ראש ולנקות את הראש שלה מדברים כאלה, לא אומרת שזה יהיה פשוט, הכול בגדר תיאוריה שאולי אפשרית.

הראש כל כל חולה שהוא לא מאפשר לך לצאת מזה. תביני שזה שולט בחיים, בהחלטות, בבחירות, בכל סיטואציה. אני לא יכולה אפילו לצאת לחופשה בגלל זה, כי אין שם את האוכל המוכר שלי, ואני לא אוכלת שום דבר בחוץ. כלום. אי אפשר פשוט לנקות את המחשבות כי זה הפך למשהו ששולט בך. גם כשהחולה מבין שהוא מזיק לעצמו הרזון חשוב לו יותר מהכל. המחשבה מעוותת לגמרי!

נו אני יודעת, אמרתי שזה בתיאוריה, לא במעשית, אמרתי גם שהיא אבודה וכל זה, עדיין אי אפשר לוותר עליה בגלל זה. אם הבעיה היא במוח אז אפשר לרפא אותו, תיאורית. אפשר, זה פשוט תהליך לא קל של התגברות והחלמה מזה, אדם בונה לעצמו חומות והולך לאיבוד במבוך של עצמו, לכן צריך להגיע אליו איכשהו, גם אם הוא במודע או לא, לא רוצה עזרה או יכול, כי אסור לוותר עליו. תבין שאמרתי את זה בתור תיאוריה, אני מודעת למצב הבלתי אפשרי, אבל אני לא אוותר על הניסיון הזה לעזור לה לעזור לחברה שלה, אני רק הצעתי דברים ואמרתי דברים בתיאוריה, הכול זה בתיאוריה שזה נשמע טוב יחסית, מעשית זה תהליך ודרך. שוב אני אחזור, כן את צודקת ואני מבינה אותך, מה שאמרתי היה בגדר תיאוריה שיכולה להיות אפשרית, זו רק הצעה לדברים, בתיאוריה, תכלס אולי זה יכול לעזור לה, מי יודע, אני לא קוסמת ואין לי פתרונות קסם, אני רק מציעה דברים ואומרת דברים בתיאוריה בהנחה שזה יעזור, ובאמונה קצת שזה יעבוד. את צודקת ואני מבינה אותך ומסכימה אתך, אני דיברתי עם מישהי כזו בעבר אז בערך למדתי קצת על הנושא, לא הרבה, אבל זה תהליך שתלוי במי שעוברת אותו בנפש ובמוח להתרפא מזה נפשית מנטלית ופיזית, ותמיד יש סיכוי שזה יחזור שוב. ושוב זה תהליך לא פשוט מבחינה מעשית, יהיו המון מכשולים ובעיות וספקות, זו מלחמה בעצמך, להילחם בקולות ובחשיבה שלך בשביל ליצור קולות פנימיים מעודדים ותומכים של אהבה עצמית, להתחיל לאהוב את עצמך ולקבל את עצמך, וליצור חשיבה מרפאת, זה לא פשוט וזה קשה, הקטע שחייבים לנסות ולעשות מה שאפשר, ואני רוצה לציין אינני מאשימה את מי שעובר את זה או עוברת את זה, מסיבה שכולם עושים טעויות וטועים בדרך, אנשים כאלה אבודים במבוך של עצמם של פחדים וחשיבה מעוותת ורצון קיצוני לרזון וכל מה שאמרת פה שהם בונים לעצמם חומות של חומות ממש, זו לא עבודה פשוטה, אני מאמינה שגם לשואלת השאלה לא יהיה פשוט לעזור לה כמו שלא יהיה קל לחברה שלה לעבור את זה ולצאת מזה. תמיד סיכון ומכשולים בזה, העיקר שחייבים לנסות, כל מה שהוצא פה, חוץ מהצעות שלי יכולות לעזור לה בעיקר, אני לא אתנגד אם העצה שלך או של אחרים יעזרו יותר משלי. וגם לא אאשים פה אנשים. כולנו עוזרים ומשתדלים לעזור לה שווה בשווה ועצה של אחד ואחת מאתנו טובה וגם שווה ומועילה. כל אחד ואחת מניסיון שלו ושלה, דעה שלו ושלה, וכן הלאה, לכן אני אסכים אתך בנושא כי רק אמרתי שזה תיאוריה. תאמיני לי שאני גם מנסה לעזור למישהי שיש לה בולימיה שחזרה לה וכן שזה לא קל לה לנקות את המוח שלה מזה, זה ברור ומובן ואני לא אתווכח אתך על זה כי את באמת צודקת

ברור, גם לדעתי אסור לוותר עליה ובדיוק בגלל זה הרבה יותר אפקטיבי שמישהו מקצועי יעזור לה מאשר שחברה שלה תיקח על עצמה את הצד המטפל ותגרום לה להזדעזע או להבין.. הרבה יותר אפקטיבי זה שמישהו מקצועי עם נסיון יטפל בה

שואל השאלה:
תודה לכולם, כל תשובה מתקבלת ועוזרת אנסה הכל בשביל שזה יפסק...

צודקת, ואני מסכימה, עזרה רפואית יכולה לעזור לה, וגם זה תלוי באותה חברה. אנשים כאלה הם במצב עדיין וחשוב לי לציין, שצריך לשקול מילים לפני שאומרים אותם, ולהיות רגישים לזולת במקרה הזה, אני מאחלת לך המון בהצלחה וגם לה וגם רפואה שלמה והחלמה מהירה מאוד.