אני לא יכולה לחשוב על ילדים שנמצאים לבד בבית ספר ומרגישים בודדים.. זה ממש עצוב לי:( עברתם כזה דבר?

12 שנים.
כן.

אממ כן אבל התגברתי על זה הייתי ממש חסרת ביטחון ועכשיו אני בסדר

כן. עוברת ברגע זה ומנסה לפתור את המצב.. רק שלא כל כך הולך לי: (

זה בערך כל חיי, גם מחוץ לבית ספר.

כן..

כן

כן עברתי את זה כל פעם ואני נזכרת/משתפת אני בוכה מזה אז עברתי חרם של שנתיים שנתיים הייתי לבד ואף אחד לא דיבר איתי במשך שנתיים עד שעברתי עיר ובית ספר.
זה היה בכיתה א', ב'

קודם כל כל הכבוד שאיכפת לך! זה מדהים.
אני גם מרגיש עצוב על אנשים כאלה. יש סרט שאני ממליץ לך לראות - לפני שאפול, פשוט תראי אותו.

נחמד שאכפת לך (:
וכן במשך חמש שנים לא ברצף
יש לי איזה מישהי שאני מדברת איתה פה ושם שיושבת לידי אבל לא נראה לי שזה כזה נחשב אז כנראה שיותר מחמש

גאדד הלוואי שהיית בבית ספר שלי. אם מישהו היה מדבר איתי זה כבר משהו

לא עברתי דבר כזה אבל גם אני ככה...
איך שאני שומעת דבר כזה שילדים לבד או אפילו שילד נשאר אחרון בגן אני מתחילה לבכות... (כן כן.. כזו אני)
אני בכלל לא יכולה לחשוב על דבר כזה בלי לבכות...
אפילו לא עכשיו...
ואני תמיד מנסה לעזור לילדים האלה, אני איתם בהפסקות ומשתדלת כמה שיותר לארח להם חברה...
זה פשוט נוראי מה שקורה להם...
ואני מתנחמת בעובדה שלפחות אצלנו בבית הספר ככל שאנחנו גדלים הדבר הזה הולך ונעלם עם השנים...
זה פשוט נורא...

אמ זה קרה לי בהתחלה של כיתה ז' עכשיו הכרתי שתי חברות טובות, אבל אם שתיהן לא מגיעות לבית ספר אני נשארת בלי אף אחד כי השכבה די לא מודעת לקיומי, זה די בסדר.-. יש אוזניות