בסוף הכל חולף. לא?

חשבתי אולי אחרי שהביטחון העצמי טיפה גדל אני אוכל לראות את עצמי סוף סוף במראה ולהגיד לעצמי שאני שווה משהו, רציתי לראות את עצמי כ"גיבורה " אבל לא הצלחתי לראות שום דבר חוץ מכישלון, אין בי כלום, לא יופי במיוחד לא אופי. אני לא מבינה באמת מה מוצאים בי, אני סתם ילדה חסרת חברים עם אגו מנופח שרק כועסת על העולם כל היום ואוהבת לעוף על עצמה, איך עד עכשיו לא נשארתי לבד?
רק אומרת שאני מחכה לבן אדם שיבוא ויעשה אותי מאושרת, בעצם אני מחכה לבן אדם שיתן לי חום ואהבה ולא רק ביקורת, שיתן את המילים הטובות אבל כולם רק רוצים לשמוע תודה. החיים הפילו אותי לריצפה שוב ושוב ושוב ושוב הפעם אין לי כבר כוח לקום, הרי החיים בכל מקרה יפילו אותי שוב אז למה בכלל אני צריכה לנסות? כולם משפילים אותי, הופכים אותי לעפר, ואני פשוט לא מפסיקה לדעוך לכם מול העיניים ועוד עם חיוך גדול ומזויף על הפנים. כולכם קונים את הבולשיט שאני מוכרת בלי לראות כמה הסחורה זולה ולא אמיתית, הכל בשביל ריגושים זולים וחסרי משמעות.
כנראה בחיים אני לא אדע מה זה לאהוב את עצמי.