דברים שרק ביישנים יבינו? תתחילו

לדבר עם משהי בצורה מוזרה וביישנית (כי ככה זה) רק כדי לקלוט שזה נראה כאילו אתה דלוק עליה

ברגע שאתה עומד מול קהל ואתה מרגיש שעוד שנייה אתה תמות

"הא לא שמתי לב שאת פה בכלל"
"את מדברת בכלל?"
"מה קרה למה את שקטה מידי?"

למה אתה לא מדבר?
למה אתה סנוב?
למה אתה מסתיר את הפנים / למה אתה מסתכל למטה.

תדבר יותר חזק לא שומעים אותך

- לערוך את השיחה בראש שלך מליון פעם לפני שאתה מתקשר
- לעשות חימום לקול שלך לפני שהיא מגיעה לשם שלך בבדיקת נוכחות
- כשהמורה בודקת נוכחות והיא מגיעה לשם שלך ואומרים שלא הגעת למרות שאת יושבת מול הפרצוף שלהם
- להרגיש לא בנוח לשבת מקדימה כי כל המבטים נעוצים בך
- כשהמורה מצפה שתשתתף בשיעור

כשאת מסמיקה כשאת מדברת עם אנשים רק כי הסיטואציה מביכה אותך, ותמיד שואלים אם השתזפתי

"ממתי את כאן?"
הקושי בלהסביר למורה שאת לא פאקינג רוצה לקרוא משהו בכיתה חח

(אני מדברת בלשון נקבה אבל זה מופנה לשני המינים)

הרגע הזה שיש דיון בכיתה או משהו ואת מתה להגיד את הדעה שלך אבל מתביישת אז את אומרת את זה בלופים בלב

הרגע הזה שאומרים לך היי

שאת יכולה לצותת לשיחות של אנשים כי הם לא שמים לב שאת איתם בחדר (-b
(כאילו זה אפשרי רק בקטע של הרעיון אני אומרת את זה לעשות את זה זה אולי קצת מטריד.)

כשהמורה פונה איליך בשיעור להקריא מול כל הכיתה

הרגע המתסכל הזה שאת מנסה להגיד משהו אבל מגמגמת ופשוט לא מצליחים להבין אותך...

"אל תיהיי כל כך ביישנית תהיי יותר פתוחה תתחברי לאנשים..."

כשצריך לפנות לילד שאוסף אישורים למשהו... (בדרך כלל הם ניגשים אלי ואני פשוט נותת להם אבל כשלא.)

(תגידו לי אם זה קרה רק לי) כשאומרים לך היי או בוקר טוב ואת עונה אבל כל כך חלש שאת לא בטוחה ששמעו אותך

הרגע הזה שאת מדברת חלש אז הם מתקרבים אליך לשמוע מה לעזאזל אמרת

כשאומרים לך משהו אבל את ממש לא בטוחה אם דיברו איליך אז את לא יודעת אם לענות או לא

כששואלים אם את רעבה ואת עונה שלא למרות שלא אכלת כל היום

*כשיש משהו שאת רוצה לומר למישהו מסויים*
את יושבת, מדמיינת מה בדיוק את הולכת לומר, באיזה אופן השיחה תתנהל בדיוק ולאן תוביל. אחרי שנה שתכננת את הסצנה כולה. את לוקחת נשימה ואז נכנס אותו מישהו מסויים. וכל מה שקורה מאותו רגע זה כלום אחד ענק.

תגידו אם זה קרה לכם, או שרק לי היו הדברים האלו, שגרמו לי לפספס כל כך הרבה דברים שלא יכולים לחזור וכך מה שנשאר זה להצטער ולהגיד לעצמי למה אני טיפשה למה אני פחדנית.

שאת אומרת לחברים מהכיתה ביי והם אפילו לא שמעו אותך והמשיכו ללכת ואת פשוט מתפללת שאף אחד לא ראה תפדיחה הזאת חחח..
שמורה מבקשת ממך ללכת לכיתה אחרת לבקש משם שלט של מזגן או כל דבר אחר
שהגעת באיחור לכיתה ואת אשכרה צריכה להכנס לכיתה באמצע שיעור ועוד יותר מפדח מזה שאת נכנסת אבל המורה אומרת לך שאת לא יכולה להכנס...
שיש מסיבת כיתה ואת מנסה למצוא את עצמך בין כולם
שהמורה קוראת לך באמצע שיעור להקריא תשובה ואת מרגישה חם פתאום בגוף חחח

שאת שוקלת באמת להכין כרטיסים עם נושאי שיחה לפני דייט חחח

שאת מדברת עם מישהו זר פנים מול פנים וכל מה שעובר לך בראש זה על איזה חלק בפרצוץ שלו אמורים להסתכל
שאמורים להתחלק לזוגות ופתאום את מבינה עד כמה את בעייתית עם הביישנות שלך

- כשעושים מעגל בכיתה ואת מתחילה להילחץ ולחשוב מה לומר כשיגיע התור שלך ואיך לנסח את זה / מתייעצת עם החברות שלך מה הן הולכות לומר כדי לקבל רעיונות.

- כשכל המורים חושבים שאת ילדת פלא שקטה כזאת אבל בבית את השטן בהתגלמותו.

- כשהמורה מקריאה שמות ואת מנסה לומר את השם שלך בקול אבל היא לא שומעת וחוזרת על השם מיליון פעם -_- (אני כבר ויתרתי, רק מרימה את היד).

- כשאת יושבת קדימה בכיתה ושוקלת כל תנועה שאת עושה כי כולם יושבים מאחוריך ויכולים לשים לב לכל תזוזה שלך.

- כשיש מטלה של הצגת עבודה מול הכיתה ואת מתחמקת מלהציג, כי אם כן תציגי, זה יהיה אסון ברמה בינלאומית.

- כשאת מדברת עם אנשים חדשים והשיחה זורמת והולכת טוב, ואז את מרגישה מרוצה מעצמך.