רק אותי שכששואלים אותי אם אני בסדר, אני עונה כן? אבל בתכלס הכל מתמוטט באותו רגע?

אולי זה סוג של עין הרע. או אולי אתה נכנס לסוג של מתח ואז הכל מתהפך, כי הדברים זורמים טוב כשאין לחץ, אבל אחרי שהאדם נלחץ קצת הכל מתחיל להשתבש לו.

אויש נו. מה זאת ההתבכיינות הזאת אפילו כשאנשים כן מציעים עזרה?
זה לא חוכמות לדחות אוזן קשבת של אנשים שפונים אליך בעצמם ואז להגיד שהכל עדיין מתמוטט
ובחייאת, מה עם פרופורציות?
אתה יודע למי הכל התמוטט? לילדים רעבים ומסכנים בשואה.. שאף אחד לא שאל אותם אם הכל בסדר.
והם לא היו אומרים כן.
תגיד תודה על מה שיש לך.

^ככה היא מרגישה, כאילו הכול מתמוטט גם אם לא פיזית, זאת לא חוכמה להשוות בעיות של אנשים
ולא כל אחד ששואל אם הכול בסדר באמת אכפת לו או רוצה לעזור, מניסיון.
וכן גם אני אומרת שהכול בסדר למרות שלא כי זה לא כזה קל לשתף את הבעיות עם כל אחד ולא תמיד רוצים להפיל את הבעיות שלל על אחרים
ככה לפחות אני מרגישה

אז זה מה שכתבתי. שתיקח דברים בפרופורציות.

גם אצלי

^אולי זה מה שהתכוונת לכתוב. בפועל אני רואה משפטים אחרים וביקורתיים.
כנראה המקלדת הוסיפה משפטים משלה.

כנראה את לא מבינה מה כתוב

^תקראי שוב את מה שכתבת בתגובה הראשונה.
רשמת לה קצת יותר מ"תקחי דברים בפרופורציות"

גם אצלי ככה

וואלה כל כך

גם אני ככה
לרוב כששואלים אם אתה בסדר אז לא באמת אכפת להם וזה רק מתוך נימוס