אודישנים למגמת תיאטרון

נתנו לנו כל מיני תרגילי אלתור לעשות והיינו צריכים להציג מונולוג

אני לא נבחנתי אבל סתם ישבתי שם כי הפרעתי בספורט (חיחי)...

הם קראו מונולוג קצר ושרו שיר של בית ופזמון..
אל תילחצי ואל תסתכלי לבוחן בעיינים...

שואל השאלה:
למה לא להסתכל לבוחן בעיניים?

זה סתם ילחיץ אותך..

לא הייתי באודישן למגמת תיאטרון אבל הייתי באחרים. לא מסכימה עם "לא להסתכל לבוחנים בעיניים", זה אולי קצת ילחיץ אותך אבל זה חשוב בכל דבר שאת רוצה להתקבל אליו ליצור קשר עין עם מי שבוחן אותך כי זה משדר ביטחון ובעיקר למגמת תיאטרון זה חשוב כי שחקן צריך להיות עם ביטחון וצריך ליצור קשר עם הקהל שלו. לגבי מה עושים שם- אני מניחה שלכל מגמה יש את הדרישות שלה, אם את צריכה המלצות למונולוגים תפרטי איזה מונולוגים את צריכה (דרמטי/קומי) ומה בדרך כלל מתאים לך ואנסה להציע משהו ספציפי, אבל באופן כללי אם את כותבת "מונולוגים" ביוטיוב יש שם אחלה אופציות. לפי מה שהבנתי מאחרים במגמת תיאטרון אצלנו- את צריכה להראות שיש לך ביטחון ואת לא מפחדת ויודעת להעיז. אם נותנים לך לאלתר אז תתפרעי עם זה, אל תפחדי לצעוק ולעשות דברים "מטופשים" אם צריך וכאלה.. אני במקומך גם הייתי קצת קוראת על המונולוגים או השירים ומה שאני מבצעת לפני כדי לדעת טוב מאיפה הם הגיעו מי כתב אותם ועל מה זה ואם יש איזשהו רקע מעניין למקרה שהם ישאלו, זה מראה על רצינות אם את יודעת את הדברים האלה וגם יכול לעזור לך בביצוע באופן כללי. ועוד דבר שמורה לתיאטרון אמרה לי פעם- כדאי שתעשי איזה משהו שיגרום לזה שיזכרו אותך, נגיד לבוא עם פריט לבוש מיוחד או לספר איזשהו סיפור מצחיק כשאת נכנסת (נגיד- "וואי אתם לא מבינים חיכיתי בחוץ ונכנסה איזו ציפור והתחילה להתעופף פה וכולם ניסו לגרש אותה ועכשיו אני מרגישה נמרצת" או משהו בסגנון.. מה שעולה לך לראש). משהו כזה שאחר כך כשהם ידברו על המועמדים אז הם יגידו "אה כן זו עם הכובע הסגול.." או "אה כן זו עם הציפור.." וכו..