2 תשובות
פסיכולוגחה.
לדעתי פסיכולוגיה, החלום שלי זה ללמוד את זה.
לדעתי פסיכולוגיה, החלום שלי זה ללמוד את זה.
כל אחד מהם שונה לחלוטין מהאחר...
מתגמל מבחינת מה, מבחינת שכר או סיפוק? סיפוק תלוי באדם, אם זה מה שהוא מעוניין לעשות. מתגמל מבחינת שכר, אני לא סגור על השכר שיש לכל מקצוע.
עם זאת, אני כן יודע שסיעוד זה מקצוע לא קל ולא פשוט מבחינה פיזית.
חינוך ופסיכולוגיה קשים מבחינה נפשית.
כל מקצוע ויתרונותיו.
למשל, חינוך בבתי"ס מתמקד בעיקר בהעצמה של דור העתיד, מה שבעיניי זה לא עניין של מה בכך אלא ממש העתיד של כולנו. לאהוב ולכבד ולטפח את הילדים ולדאוג לרווחה שלהם ולנוחות שלהם ולזה שהם מאושרים לפני זה שהם מצליחים. לדרבן אותם ולמצוא דרך נגישה אליהם אבל בנוסף גם לדעת מתי ומה לדרוש.
פסיכולוגיה אם בכוונה של להיות פסיכולוג? זה נשמע לי קשה אמוציונלית, לקום כל בוקר לעבודה ולהכיל מישהו אחר בשביל שהוא יוכל לתפקד ולעזור לו. זה מקצוע חשוב, כי כמעט ואין אדם בעולם שלא נגש לפסיכולוג, החיים שלנו (בגלל הטכנולוגיה המתקדמת אבל לא רק) נהיים קשים יותר מבחינת לחץ, חרדות, חששות. רוב הציבור כבר לא חושש ללכת ולדאוג לנפש שלו, שכן נפש היא כמו בעיה פיזית... לפעמים אפילו יותר חמור כי בנפש אי אפשר לגעת ואי אפשר לתת אנטיביוטיקה ונגמר, זה לפעמים גם משפיע על הגוף ולא תמיד ניתן המענה הראוי. מי שעובד במקצוע הזה צריך להיות חזק בקשב, לאהוב לעזור ואני מניח שגם הוא צריך פסיכולוג בעצמו...
סיעוד ממה שאני מבין זה לטפל באנשים עם קשיים, אני מניח שרוב רובם מבוגרים אבל לא רק. אלא גם נכים מוכרים בביטוח לאומי שמביאים להם מטפל/ת. גם מטפלים סיעודיים לא מעריכים, שזה מקצוע בהחלט חשוב ולא נעים ומי יטפל בנו כשנזדקק לכך? רוב הסיכויים שהם האנשים שיטפלו בנו. אני אישית לא הייתי בוחר בסיעוד כי פיזית לא הייתי מצליח לדבר כזה. וגם נפשית זה לא פשוט.
מה הכי מעניין בעיניי? הייתי בוחר בחינוך.
מתגמל מבחינת מה, מבחינת שכר או סיפוק? סיפוק תלוי באדם, אם זה מה שהוא מעוניין לעשות. מתגמל מבחינת שכר, אני לא סגור על השכר שיש לכל מקצוע.
עם זאת, אני כן יודע שסיעוד זה מקצוע לא קל ולא פשוט מבחינה פיזית.
חינוך ופסיכולוגיה קשים מבחינה נפשית.
כל מקצוע ויתרונותיו.
למשל, חינוך בבתי"ס מתמקד בעיקר בהעצמה של דור העתיד, מה שבעיניי זה לא עניין של מה בכך אלא ממש העתיד של כולנו. לאהוב ולכבד ולטפח את הילדים ולדאוג לרווחה שלהם ולנוחות שלהם ולזה שהם מאושרים לפני זה שהם מצליחים. לדרבן אותם ולמצוא דרך נגישה אליהם אבל בנוסף גם לדעת מתי ומה לדרוש.
פסיכולוגיה אם בכוונה של להיות פסיכולוג? זה נשמע לי קשה אמוציונלית, לקום כל בוקר לעבודה ולהכיל מישהו אחר בשביל שהוא יוכל לתפקד ולעזור לו. זה מקצוע חשוב, כי כמעט ואין אדם בעולם שלא נגש לפסיכולוג, החיים שלנו (בגלל הטכנולוגיה המתקדמת אבל לא רק) נהיים קשים יותר מבחינת לחץ, חרדות, חששות. רוב הציבור כבר לא חושש ללכת ולדאוג לנפש שלו, שכן נפש היא כמו בעיה פיזית... לפעמים אפילו יותר חמור כי בנפש אי אפשר לגעת ואי אפשר לתת אנטיביוטיקה ונגמר, זה לפעמים גם משפיע על הגוף ולא תמיד ניתן המענה הראוי. מי שעובד במקצוע הזה צריך להיות חזק בקשב, לאהוב לעזור ואני מניח שגם הוא צריך פסיכולוג בעצמו...
סיעוד ממה שאני מבין זה לטפל באנשים עם קשיים, אני מניח שרוב רובם מבוגרים אבל לא רק. אלא גם נכים מוכרים בביטוח לאומי שמביאים להם מטפל/ת. גם מטפלים סיעודיים לא מעריכים, שזה מקצוע בהחלט חשוב ולא נעים ומי יטפל בנו כשנזדקק לכך? רוב הסיכויים שהם האנשים שיטפלו בנו. אני אישית לא הייתי בוחר בסיעוד כי פיזית לא הייתי מצליח לדבר כזה. וגם נפשית זה לא פשוט.
מה הכי מעניין בעיניי? הייתי בוחר בחינוך.
אנונימי
באותו הנושא: