זה הגיוני שאני שמח שעושים לי בריונות בבית ספר?

כשהייתי ביסודי הייתה לי תקופה קשה, גם בלימודים וגם מבחינה חברתית, חוץ מזה שניו מתקשרים להורים שלי כל יום כי לא הקשבתי בשיעור ואחר כך ההורים שלי הרביצו לי, הייתי מסתובב עם ערסים ומקבל מהם השפעה רעה, הייתי מציק למלא ילדים שהיו קטנים ממני, הייתי נותן סטירות ומקלל, יורק ומה לא אפילו לבנות והיה ילד אחד שהייתי מציק לו באופן קבוע וככה גם כל הכיתה, שלא תבינו לא נכון, בתמורה קיבלתי הרבה בריונות עוד ביסודי אבל פעם אחת זה הגיע לרמה קיצונית שאני אפילו לא רוצה לפרט, זה לא היה מכות אבל זו הייתה השפלה גדולה לילד שבריינתי. השפלתי אותו כלכך שאמא שלו התקשרה אלינו באמצע הלילה וספרה לנו שהילד שלה מפחד להגיע לבית ספר בגללי... היא המשיכה להתקשר עד שהוא הפסיק לבכות. היום אנחנו ידידים טובים אבל המצפון שלי עדיין לא הפסיק. בחטיבה אני עובר כמות ענקית של בריונות, וגם אחרי בית ספר, וכל פעם אני פשוט נזכר ביסודי ומודה לאלוהים על כל שאני עובר בריונות ולעולם לא דיווחתי עליה לאף אחד. זה הגיוני? זה מוצדק? או שלא כי גם אני עברתי בריונות בתקופה של היסודי? אני חושב שזה פשוט מגיע לי.