עד כמה זה עצוב שלקחתי כדורים פסיכיאטריים בגיל 8?

זה ממש לא עצוב. למה שזה יהיה עצוב?

לא עצוב בכלל

כנראה שהיית צריכה טיפול וקיבלת אותו, זה בסדר

בכלל לא עצוב. יש פעמים כאלו. לכל אחד יש את הסיבות שלו.

שואל השאלה:
אני מתכוונת שתמיד הייתי שרוטה רצח והרס עצמי לא חסר לי

הרבה אנשים חושבים שהפרעה נפשית זה משהו שאת גורמת לעצמך וכאילו את לא בסדר שעשית את זה לעצמך, ושמחלה בגוף שזה לא מוח זה משהו שאת לא שולטת בו אז זה בסדר.
אז לא. הפרעות במוח, הפרעות נפשיות, הן באותו קנה מידה כמו מחלות לשאר הגוף. כמעט ואין לך שליטה על איזה מחלות תתפסי בגוף כמו דלקת ריאות / סכרת / אבנים בכיס המרה או מה שלא יהיה. כמו שכמעט ואין לך שליטה איזה הפרעות נפשיות יתפתחו לך. הדבר היחיד שאת יכולה לעשות זה לנסות למנוע אותן אבל גם זה לא מצליח תמיד.
מחלת נפש, או הפרעת נפש, היא כמו מחלה לכל דבר. המוח או הנפש חולים, אז מטפלים בזה. ולפעמים נולדים חולים אז מטפלים בזה לאורך כל החיים. כמו אדם שנולד עם אסתמה, או ראייה לקויה, או סכרת.
אז זה ממש לא עצוב שלקחת כדורים פסיכיאטריים בגיל 8. היית חולה, קיבלת טיפול. העיקר שאת מרגישה טוב יותר.

שואל השאלה:
אבל אנלא מרגישה טוב יותר חחח.
אבל כן צודקת

אז תמשיכי לטפל בזה, בין אם זה כדורים או פגישות עם פסיכיאטר/פסיכולוג ועבודה עצמית. ממשיכים לטפל.

שואל השאלה:
לאלא שומדבר כבר לא יעזור לי. אמרתי כבר יש לי הרס עצמי משהו הזוי. לא משנה כמה ידברו איתי על משהו לא יהיה לי אכפת

החלטה שלך אם לטפל בזה או לא.

אני מגיל 11 לוקחת עד עכשיו ואני בת 16 עוד מעט

טוב מה את רוצה שנגיד לך שכן זה עצוב?
האתר הזה נהפך לאתר של צומי יואוו

מינוסים מתקבלים בברכה

שואל השאלה:
מה קשור יהזויה

מאוד עצוב, מכירה 2 ילדים שנתנו ונותנים להם מגיל 6. פסיכיאטריה לא מבחינה בין גיל/מצב נפשי/צורך אמיתי. כל מה שהיא רואה מול עיניה זה הדולרים שהיא מגלגלת בעקבות מכירות התרופות.