אני ממש נפגעתי ומצד שני אני מרגישה שיצאתי טיפשה (דחוף בבקשה היכנסו)

קודם כל - כל הכבוד על כך שהצלחת להלחם בהפרעות אכילה.
אני גם מבינה את תחושת הפגיעה, קרה משהו שמסמל עבורך החלמה ואת רוצה "להרגיש שמחה ולחגוג"

מצד שני, את חייבת להבין שהורייך כנראה באמת לא פנויים כרגע.
הם הרי כן הסכימו לעשות משהו - כמו שאמרת - ביקשו שתמתיני שבועיים
לפעמים צריך לדעת לדחות סיפוקים.
זה אכן פוגע לשמוע דברים כמו "את מפונקת" - אבל תחשבי על זה רגע.. לעומק..
אמא שלך לא התכוונה לומר שאת מפונקת בגלל שאת רוצה לחגוג את הסימן הטוב הזה להחלמה שלך, סביר להניח שהיא אמרה שאת מפונקת - כי לא הסכמת להמתין עד שהם יוכלו לפנות לכך זמן.

תנסי להבין שהם שמחים ממש כמוך על ההתקדמות שלך, והם ישמחו למלא את רצונך ולחגוג את זה, אבל בזמן שהם יכולים. לא תמיד אפשר לעצור את החיים ולעשות בדיוק את מה שאת רוצה. כי כך הם החיים. ולהורים שלך יש מגבלות שאתלא בהכרח יודעת אותן.

נסי להיות סבלנית ולבוא בטוב..
אף אדם לא מקבל את כל מה שהוא רוצה ברגע שהוא רוצה את זה
לפעמים צריך לחכות קצת.

שואל השאלה:
אבל זה דברים שלא דוחים

את יודעת שזה לא נכון: (

אפילו לוויות וקבורה של אדם שנפטר, הכבוד האחרון שלו - לפעמים דוחים עד שכל בני המשפחה מקירבה ראשונה יוכלו להגיע (אם הם במקרה בחו"ל)

זו סתם סיבה לנסות להצדיק את ההתנהגות שלך ואת חוסר הסבלנות שהפגנת כלפי ההורים שלך.

המון פעמים יום הולדת נופל באמצע שבוע ומחכים לסופ"ש כדי לחגוג,
המון פעמים קורים דברים משמחים שרוצים לחגוג, אבל החברות שלך לא פנויות באותו יום ודוחים ליום אחר.

שוב, ההורים שלך לא סרבו לחגוג
הם פשוט לא יכולים לעשות את זה מייד ובזמן שאת רוצה

זה באמת כבר עניין של "להיות אדם מפונק" שאת לא יכולה להמתין עד שתקבלי את מה שאת רוצה.

שוב, עם כל ההערכה שאני מרגישה כלפייך, וההשתתפות שלי בשימחה שלך על קבלת המחזור
לדעתי האישית את לא צודקת בהתנהגות שלך
זה אפילו לא פייר כלפי ההורים שלך לתת להם להרגיש שהם פוגעים בך עד כדי כך בגלל שהם יכולים למלא את בקשתך רק בעוד זמן מה

שואל השאלה:
את ממש טועה זה שקיבלתי שבוע שעבר זה כאילו דחינו חודש אל תגזימי

אז ככה. האמת הקשה..
(למרות שלפי המינוס את לא באמת מוכנה או רוצה לקבל אמיתות)
היא שאת אכן מאוד מפונקת.

חוסר היכולת שלך לראות את ההורים שלך כבני אדם בעלי חיים משל עצמם
ההדבקות שלך בכך שהם קיימים רק על מנת למלא את רצונותייך מיידית כשאת רוצה
ההתרכזות הזו בעצמך ובעצמך בלבד
מעידים כולם על פינוק וחוסר בגרות.
אני מצטערת..

אבל החלק הזה בשאלה שלך - "אני מרגישה שיצאתי טיפשה" הוא החלק היחיד ההגיוני במה שכתבת. זה החלק היחיד בך שמבין שאת לא רואה אנשים אחרים מלבד את עצמך.

המלחמה שאת עברת, היא חשובה וטוב שהצלחת בה.
כעת נותר לך ללמוד לכבד את הורייך ואת הסובבים אותך ולדחות סיפוקים..

שואל השאלה:
תעזב אותי וזהו את לא יודעת שעמדתי ממש ללכת

וזה שעמדת ללכת? אומר מה?
שמהיום כל דבר שאת רוצה את צריכה לקבל מייד?
איך זה קשור?

אני לא מנסה להכאיב לך, אני מנסה להסביר לך את ההגיון.
את חשובה להורים שלך ואת חשובה לחברות שלך
והאנשים סביבך אוהבים אותך ורוצים שתהיי בריאה

אבל אי אפשר להכריח את כולם לעצור ולעשות משהו ברגע שאת מבקשת.
את לא יכולה לקבוע איך החיים של כולם יתנהלו בגלל שהיית חולה ועשית מאמץ מטורף ובלתי נתפס והצלחת להבריא. את לא יכולה לכפות את רצונך על הסביבה שלך. תלמדי לזרום עם הדברים ולשמוח במה שיש. אם הצלחת לעבור את מה שעברת - גם את זה את יכולה לעבור.. ממש בקלות. תפסיקי לכעוס כל כך:(

ועזבתי.
מאחלת לך רק טוב ובהצלחה

אני מבינה מה זה. החברה הכי טובה שלי היתה מאושפזת במחלקה סגורה בעקבות הפרעות אכילה.
ולא. אני לא טיפשה.
אבל את נעלבת מאוד בקלות ושלא לצורך.
זו אכן התנהגות מאוד ילדותית ומפונקת

קחי על עצמך אחריות קצת. העולם לא נוצר על מנת לשרת אותך.
תתחילי לתת מעצמך לאנשים ולא לדרוש מהם שהם יתנו לך
תגלי שזה יעשה לך פי מליון יותר טוב מאשר אלפי חגיגות של קבלת ווסת

אשמח אם לא תקללי אותי להבא.
אני חושבת שזה לא ראוי ולא במקום
ביקשת תשובות - סיפקתי לך את התשובות הטובות ביותר שאני יכולה.
זה שלא שמעת את מה שאת רוצה לשמוע - זה לא אומר שהתשובות שלי שגויות.

מקווה שיצא לך לחשוב לעומק על הדברים - גם אם כאן את מגיבה בצורה מאוד לא נעימה ולא מכבדת.

שלום ובהצלחה