"אם אתם רוצים אהבה, האהבה צריכה לבוא מכם." מסכימים עם המשפט?

לא/כן, למה? שמעתי את זה וזה פשוט היה נראלי הדבר הכי נכון והכי קטן ומפגר ששמעתי וגרם לי פתאום להרגיש ככ מטומטמת. אני ככ קרה ואני לא מסתכלת לאנשים בעיניים. אני מתעלמת ואני תמיד זועפת ועם מבט סובל על הפנים. ואז אני מתבאסת שאנשים לא מדברים איתי או מנסים עוד לדבר איתי. אומרים לי שאני יפה, חברות שלי אומרות לי שאני חמודה. ליטרלי כל מה שאני שומעת "את ככ חמודה!" אבל אני ככה עצמי רק לחברות שלי. אני כבר בכיתה י"ב, מתי אני אשנה גישה? מתי אני אתחיל ליזום שיחות, לחייך ולאהוב במקום לחכות שיאהבו אותי?