5 תשובות
חחח מי שאמר לך אתזה טמבל.
זה ממש לא נורמלי, חיים עם דיכאון הם לא חיים תקינים בשום גיל.
אותו אדם שאמר לך את זה כנראה לא מבין את החפיפה בין "דיכאון" לבין דכדוך של גיל ההתבגרות שנגרם מתנודות הורמונליות וכל מיני אירועים שקורים בגיל הזה. דיכאון היא מחלה נפשית, הפרעת מצב רוח. זה לא משקף את המילה נורמלי, ככה שמי שאמר את זה בור בעניין.
אותו אדם שאמר לך את זה כנראה לא מבין את החפיפה בין "דיכאון" לבין דכדוך של גיל ההתבגרות שנגרם מתנודות הורמונליות וכל מיני אירועים שקורים בגיל הזה. דיכאון היא מחלה נפשית, הפרעת מצב רוח. זה לא משקף את המילה נורמלי, ככה שמי שאמר את זה בור בעניין.
זה שדכאון בגיל ההתבגרות זה נורמלי זה לא אומר שבשאר הגילאים זה לא נורמלי, חלאס להסיק מסקנות
מבוגרים חושבים שהם מבינים בגיל ההתבגרות. נגיד אימא שלי מקשרת כול דבר לגיל ההתבגרות. "היא כול היום בחדר? ככה זה גיל ההתבגרות" אז אין היגיון. להיות בדיכאון זה לגיטימי אבל זה לא דבר שצריך להתעלם ממנו רק כי את בת נוער!
לא באה להצדיק אותם אבל האמת היא שאני קצת מבינה, בגיל ההתבגרות המצבי אול משתנים בצורה קיצונית מאוד ומהירה מאוד
באותו הנושא: