קראתי עכשיו על אישפוז כפוי ואני מבינה איזה נס היה לי שהצלחתי להינצל מזה אחרי שמישהו מהמשפחה שלי, רצה לגרום לכך, איזה מזל

אם את רוצה שלחי הודעה ואספר לך :)

שואל השאלה:
אני מעדיפה לא בפרטי..

אני ממש מבקשת ממך שתשלחי הודעה
וזה ממש דחוף.
אני רוצה לדעת ממישהו שמבין אם אני לקראת ואיך יוצאים מזה
בבקשה!

שואל השאלה:
את יכולה לכתוב פה אפילו מאנונימי ואני בשמחה אגיב

לא אכתוב על זה בפורום כזה, מצטערת
אבל אם את ממש רוצה לשמוע את יכולה לשלוח הודעה
אני במילא לא פעילה פה ולא מכירה אף אחד אז זה בסדר גמור מהבחינה הזאת

שואל השאלה:
אני אשלח לך הודעה ממשתמש של חברה (שגם פעילה לפעמים בסטיפס), לא נעים לי מהמשתמש שלי אם זה בסדר מבחינתך?

בטח

אני הייתי באשפוז, וכשאתה קטין לא ממש משנה להם האישור שלך, בעיקר של ההורים וזה עדיין נחשב אשפוז בהסכמה. הייתי בשני אשפוזים באותה המחלקה, שניהם היו חודש+..

אחד הדברים היחידים שהחזיקו אותי שם היו החברים שהכרתי שם שבאמת הם האנשים הכי מדהימים שהכרתי בחיים שלי.. כל אחד ואיך שהוא מחזיק את עצמו.. כמובן שהיו גם את אלה שבמצב יותר קשה (סכיזופרנים וכו').

לגבי האחים, במחלקות נוער משתדלים להביא את האחים הכי טובים והכי נחמדים למרות שלא תמיד זה קורה.. יש אחים (ואחיות) מקסימים ומקסימות, אבל יש גם את האלה שיעשו לך את המוות. והרופאים' שם (לפחות איפה שאני הייתי, בטירה) הם חבורה של חולרות.

הדבר הכי חשוב שלמדתי שם- זה לא משנה עד כמה אתה עצבני על הרופאים, אחים, מטופלים אחרים, או כל דבר אחר, להחזיק את עצמך בידיים כי בסופו של דבר הם יותר חזקים ממך, וזה יכול להיגמר בזריקה וקשירה..

אשפזו אותי בתכלס בגלל "בעיות התנהגות" (שכן, כבר אין לי אבל ממש לא בגלל האשפוז) וסתם מצב רוח לא יציב, האשפוז לא עזר כלום, ובשתי הפעמים אמא שלי כתבה מכתב שחרור כשהיא ראתה שזה סתם עושה לי יותר רע..

ולגבי אשפוז כפוי, ממש עדיף שהאשפוז לא יהיה כפוי, ז"א בהסכמה ולא לפי צו של פסיכיאטר מחוזי.. כי אשפוז כפוי יכול לקחת הרבה מאוד זמן, ואשפוז בהסכמה ההורים יכולים לבקש שחרור מתי שהם רוצים, ותוך מקסימום 48 שעות חייבים לשחרר אותך..

מקווה שעזרתי למישהו, אם מישהו רוצה לשאול משהו בפרטי תגידו ואשלח הודעה