יש לי 'מנהג' כזה של לדעת להעריך אנשים. מאוד קשה לי לקחת דברים כמובנים מאליהם וכשאני מעריכה מישהו מאוד על משהו (המשך)

כן גם אני כזאת

שואל השאלה:
ואת מרגישה לפעמים שאת מגזימה ואז החשש הזה מונע ממך להודות לפעמים, למרות שאת ממש ממש רוצה?

אני ההפך ממך. קשה לי להראות הערכה כלפי אנשים. בשביל שמישהו יבין כמה אני מעריכה אותו הוא צריך להכיר אותי כאילו הייתי הוא עצמו.
אני לא יודעת להחמיא. המקסימום של המחמאות שלי זה "אתה לא גרוע כמו שאתה חושב", או סתם כל ביטול של שלילה מסוימת.

אם הייתי אדם חיצוני, אובייקטיבי, הייתי מעדיפה אותך על פניי

שואל השאלה:
זה לא דבר רע בהכרח, כל אחד ואופן הביטוי שלו. תראי את הצד החיובי של זה, שלפחות את מנסה ומעבירה מסר ששואף להיות חיובי, גם אם את לא שלמה עם האופן שבו המילים נאמרות. תודה רבה על השיתוף!

זה אף פעם לא מרצה אנשים וכולם בטוחים שאני קרחון חסר לב, לא רואה פה יתרון...

שואל השאלה:
אבל תחשבי שמזווית הראייה שלך, בתור אחת שהמטרה שלה בסופו של דבר היא טובה - הבעת תודה/אמירה שמטרתה היא לחיוב וחיזוק של השומע, את אולי לא מצליחה להתבטא באופן "המושלם" בעינייך, אבל את כן בדרך לשם, כן הצלחת למצוא דרך לנסות לפחות להביע את מה שבאמת היית רוצה לומר. אני לא ממש יודעת להסביר את הכוונה שלי. תחשבי שיש כאלה שהיו מודעים לכך שהם לא כל כך מצליחים להודות ולהביע הערכה כמו שהיו רוצים, והיו פשוט מוותרים על להביע הערכה/אמירה מעודדת כלפי אחרים. חוץ מזה, במקום שיש מודעות ורצון, תמיד גם קיימת הדרך לעבוד על מה שמפריע במטרה לשפר את זה.

הייתי שמח שהאישה שלי תיהיה ככה זה פלוס לדעתי