מבקשת ממכם בכל לשון של בקשה תקראו את מה שיש לי להגיד, ומי שיכול בבקשה שיעזור לי!

אני מאמין ששינוי צריך לבוא מבפנים ולא מבחוץ - וזה נכון שצריך תמיכה וקשה בלי זה.
- אבל אם את לא נלחמת בקשיים שאת מתארת במלוא בכוח - אף אחד לא יעשה בשבילך את העבודה הזו.

אמונה, הרצון לשינוי וכל התנאים הבסיסיים להצלחה צריכים לבוא ממך בלי שמישהו "ישכנע אותך"

N

N/A

שואל השאלה:
ניסיתי להתאבד בגלל צהל, והשינוי צריך לבוא מבפנים?
אני הוצבתי בבסיס סגור, לא היה לי מקום לישון בו, לא אכלתי כלום, לא שתיתי, כולם ידעו לאף אחד לא היה איכפת. כמעט מתתי בניסיון התאבדות.
אושפזתי במכון פסיכיאטרי במחלקה סגורה.
אני מצטערת, אבל אולי כדאי שתקרא על מכון פסיכיאטרי ומחלקה סגורה לפני שתשיב.

אנונימית

סליחה? לא היה לך מקום לישון ולא אוכל ומים?
מישהו מנע ממך לחזור לבית ולאכול שם? לשתות? לישון? בחופשים?
וגם אם אין בבית יכולה להישאר בבסיס בחופשים
להישאר בתנאים של הבסיס עם אוכל מים תנאים טובים יחסית.
זה מצטייר כאילו את בחרת תנאים מסויימים ולא קיבלת מה שהציעו לך.

אמרתי לך - השינוי בא מבפנים - אם מתלוננים על כל דבר הכי קטן אז החיים הופכים לנוראיים.
אבל אם רוצים להתמודד ולהמשיך הלאה זה אחרת.

N

N/A

שואל השאלה:
קלסטרופובית. לא יכלתי להכנס לחדרים.
כן, מנעו ממני, בסיס סגור.
חופשים? איזה חופשים? חמשושים שהשלמתי שינה של יומיים ללא שינה שזה כולל יום ולילה?

אנונימית

הצבא מחוייב לתת לך מספר שעות שינה שבחינה פיזית הם די ויותר לגוף.
אני הייתי ישן פחות מחייל רגיל רוב הזמן ותפקדתי באופן רגיל לגמרי - מתמודדים.

מחוייב לתת לך חדרים - וישנתי בהרבה תנאים גרועים בצבא אבל הכל סביל.
ישנתי באוהלים בשיא החום, בשטחים בחדרים לא סגורים וגם בתנאים טובים יותר...

מחוייב לתת לך מזון ושתיה בסיסיים ובהרבה בסיסים יש אוכל מאוד טוב.

אני באמת חושב שאת זו שסירבת להכל -
אם את בחרת לא לקבל אותם אל תאשימי את הצבא.

את נלחמת בתחנות רוח..
אם את מגיעה למצב של וויתור עצמי ורצון להתאבד אני לא חושב שזו אשמתו של הצבא.
אלא וויתור שלך בלבד.

N

N/A

שואל השאלה:
אני קלסטרופובית. היה לי התקף קלסטרופוביה ברגע שהכנסתי רגל לחדר.
מה זה אשמתי?
אני לא אוכלת או שותה כי הגוף שלי דוחה את הכל ואני מקיאה את זה אחרי הרבה שעות ללא שינה ומזג האוויר משתנה.
אני מצטערת, אבל אם אתה הולך להמשיך להגן על מערכת כזאת, אשמח אם לא תגיב לתגובה הזאת

אנונימית

זה לא עניין של להגן על המערכת - איך את ישנה בחדר בבית שלך?
איך את נכנסת לחדר של הרופא שלך או המטפל? אם קלסטרופובית? מה ההבדל בינהם לבין התנאים בצבא?

ולמה אוכל מחוץ לצבא את לא דוחה?
אין דבר כזה שבחוץ לא אוכלת.
זה ילדותי כבר.. ואני לא מגן על אף מערכת - אני מנסה לעזור לך לקלוט מה שאת מפספסת.

את בוחרת מה לדחות ומה לא - ומפה זה מתחיל.
אם באמת היה לך בעיות ובאמת רצית לפתור אותן תאמיני לי שהיו דואגים לך...
ואין מה לעשות זה מצריך קצת התמודדות ואי נוחות.. או וויתורים - אי אפשר לקבל הכל על מגש של כסף.

את צריכה למצוא נקודה שתאזן לך את השינה, את התזונה.. להאשים אחרים לא יפתור לך את הבעיה.

N

N/A

אם יש לך כסף קחי עורכי דין ויוציאו אותך מהצבא וזה גם לא חוקי שאת במצב כזה ועדיין משאירים אותך בצבא!

אנונימית

שואל השאלה:
אני גרה בוילה.
החדרים של המטפלים לא קטנים כמו המגורים.
ואם כן, אני מבקשת להשאיר דלת פתוחה,
אני לא דוחה אוכל מחוץ לצבא, כי כשאתה ישן טוב, הגוף שלך מקבל אוכל. בוא תעשה ניסוי, אל תישן יומיים לא יום לא לילה. אם תצליח כמובן. ולא בבית מול הטלוויזיה, בחוץ כשבימים חם ובלילות קר בטירוף ואזז תנסה להכניס אוכל לפה. הגוף שלך ידחה אותו.
למה? לך תשאל רופא.

יש לי בעיות. תאמין לי. ראש העיר שלי התערב, ואין לי איתו קשר מיוחד. אושפזתי במכון פסיכיאטרי, לא יודעת אם אתה יודע, אבל בשביל חייל 'שמזייף' אני אחל הרבה בהצלחה, הגעתי עם חתכים טריים בידיים. אחרי שאמא שלי הגיעה מוקדם הביתה ומצאה אותי במצב הזה.

אנונימית

את בעצמך אמרת את זה עכשיו - גרת בוילה.. תנאים שונים לגמרי
רגילה לקבל הכל על מגש של כסף.

תראי אני אהיה עדין - את אדם בוגר שמודע לבעיות שלו - למרות הכל את בחרת לעבור הליכי גיוס וכל הכבוד לך על זה.

לצבא אין אוכל מיוחד או חדרים מיוחדים לאנשים עם בעיות כמו שתיארת ותהיי בטוחה שכל החדרים בבסיס שהיית כמעט וזהים וכולם עוברים את התנאים המשוגעים האלו שאת מתארת - ותהיי בטוחה שיותר גרועים מזה..
אין לך ממש מה להאשים את הצבא כי הוא משתדל לעזור לך בגבול היכולת שלו..
לא יקימו לך חדר מיוחד, ולא מערכת מיזוג מיוחדת.

אני זוכר שישנתי בשטחים בימים הכי חמים של הקיץ במשך תקופה.. בחום מטורף...

תנסי למצוא איך לאזן את הכל - אני לא נגדך אבל להאשים את כל העולם כאילו הוא כן זה לא הפתרון.

N

N/A

שואל השאלה:
אחי, אני קלסטרופובית.
אין קשר למה שאתה אומר. קלסטרופוביה היא בעיה פסיכולוגית שנובעת ממקרה שקרה לי בעבר במקום סגור.
אני ממש לא רגילה לקבל הכל על מגש של כסף, בחיי אל תשפוט מישהו לפני שאתה מכיר אותו. איפה שאני גרה לא אומר כלום על מה שעברתי בחיים ומי שאני.
לא מבקשת שיקימו לי חדר מיוחד, ולא כלום, ביקשתי שיתנו לי לישון במקום שאוכל לישון בו. ביקשתי אפילו שיתנו לי לישון בבית החייל ולא הסכימו.

אני מצטערת, אבל אני כבר מכירה אנשים כמוך, צהובים.
לא משנה מה בנאדם יגיד לך אתה תמצא דרך להצדיק את צהל.
למה? כי לך לא היה סבל אמיתי היה קושי

לך תקרא על קלסטרופוביה
לך תקרא על שער מנשה מחלקה סגורה
לך תקרא על מחשבות אובדניות
לך תסתכל על תמונות של חתכים בידיים, תקרא כתבות על ניסיון התאבדות באמצעות כדורים.
דברים כאלה עברתי.
ועוד המון דברים אחרים.

אנונימית

אולי לפני שהלכת לצבא, היית צריכה לטפל בפחד ממקומות סגורים, כי זה די הפריע לך שם, אולי תלכי לאחראי שם בצבא ותגידי לו שאת לא יכולה להיות שם ולשרת שם בצבא בגלל בעיה אישית נפשית בריאותית, שקשה לך להיות במקום סגור ושאת מרגישה מחנק וקושי לנשום, אולי את היית צריכה קודם כל לדעת איך להתגבר על הפחד הזה ואז אחר כך ללכת לצבא שהפחד כבר מוקטן. לגבי התאבדות וזה, נסי למצוא משהו שיעזור לך, את יכולה ללכת למישהו שיעזור לצאת מהצבא לגמרי, אף פעם אל תלכי לצבא שיש לך בעיה שלא טופלה ותוקנה, קודם כל טפלי בבעיה אישית, ואז שהיא איננה תהיי בצבא או בכל מקום שיש בו חלל סגור, את לא יכולה לחיות ככה עם הפחד הזה, זה יהרוס אותך לא רק בצבא, אלא גם שיהיה לך חבר או בחיים שלך. תלכי לקבן ותגידי לו שאת לא יכולה לשרת בצבא. תקשיבי לי את ממש לא יכולה להיות בצבא אם קשה ף,, אל תוותרי, לכי תתלוני שמשאירים אותך בלי עזרה, שלא מבינים אותך ואת הבעיה שלך, חייל לא יכול לשרת בצבא שיש לו עדיין בעיה כלשהי נפשית או אישית, תגישי תלונה, תתקשרי לעורך דין הכי טוב שאפשר, תפני לעוד עמותות, תביעי את הקול שלך, שידאגו לך הכי מהר שאפשר, שיעזרו לך להתגבר על הפחד ממקומות סגורים, כי אחרת זה יהרוס אותך לא רק בצבא אלא גם בדברים אחרים, עם חבר, או קניון או לא יודעת איפה או מתי, לכי, תתקשרי, תגישי תלונה, חפשי עוד עמותות לעזרה לחיילות שסובלות, עורך דין, בית משפט, לכי לעוד מישהו שבצבא. יש לך זכויות.. ואת לא יכולה לשרת שם שאת עוד סובלת מזה וקשה לך. תביעי את הקול שלך, תילחמי, תעשי מרד או משהו כזה. אל תוותרי..

א

אורה ושמחה

תהיי בטוחה שלא חסר אנשים שעברו קשיים בחיים ואני לא שופט אותך - אני פשוט אומר שאת מתמודדת עם זה בדרך לא נכונה כי להאשים את הצבא ולקרוא לי צהוב לא יפתור לך את הבעיה.

לדעתי לחתוך או מה לא ממה שאת מספרת זו דרך של חיפוש תשומת לב וזה חסר פואנטה כי זה לא משיג כלום מעבר לכך - זה לא תורם לא לך ולא לסובבים אותך.

לגבי דיכאון, אשפוז וכל מה שתיארת.. נחשפתי למספיק סיטואציות גרועות ויותר גרועות מאלו אז אני לא חושב שאת מתארת מצב כל כך קיצוני מבחינת תנאים ומצב - אבל כן קיצוני בלחימה שלך להצדיק כמה שגופים חיצונים לא בסדר...
כמו שאמרתי בהתחלה - נלחמת בתחנות רוח..
ואם חשוב לך להרגיש טוב (וביקשת עזרה)
אז אני ממליץ לך להסתכל על הדרך שאת עושה ובמה שאת מתעסקת כי זה לא ממש יתרום לך.

N

N/A

שואל השאלה:
אורה ושמחה- מה שאמרת הם כבר יודעים.

n|a לא מעוניינת אפילו להגיב

אנונימית

את חייבת לנסות שוב, לא לוותר, לא להרשות להם להרוס אותך, יש לך זכויות, חיילת שסובלת מפחד ממקומות סגורים לא תוכל לשרת שם, בבקשה עשי מאמץ, אם את רוצה, אני אוכל היום מתישהו לחפש לך עוד עמותות שיעזור לך, חפשי עורך דין ותתקשרי אליו, תעשי כל מה שאפשר. בבקשה...

א

אורה ושמחה

שואל השאלה:
אורה ושמחה

אני כבר 4 חודשים נלחמת איתם כמה אפשר עוד?
בהתחלה זה כל לילה לפחד שאת לא תצליחי עוד לשרוד בלי שעות שינה
פוניתי כמה פעמים על סף התייבשות
לא איכפת להם מהפחדים שלי לא איכפת להם מכלום.
יש לי עורך דין בין הטובים, הוציא הרבה מצהל, והוא הרים ידיים ולא יודע מה לעשות עוד. בעיניו כל מה שקורה שם הזוי. בחיים לא נתקל במצב כזה.
אשמח אם תוכלי לעזור לי לחפש אנשים שיוכלו לעזור...

אנונימית

אל תוותרי, עוד תמצאי דרך להתגבר על זה איכשהו. אני די מקווה שזה באמת מה שקרה.

א

אורה ושמחה

אנונימית יקרה,

אני שומעת ממך שאת נמצאת במצוקה נוראית עקב שירותך הצבאי ומרגישה על סף קריסה... הגעת לצבא עם כל כך הרבה מוטיבציה וניסית לתת הזדמנות לשירותך הצבאי, אך נערמו בפנייך קשיים כה רבים שגורמים לך לסבל, וכל ניסיונותיך לפתור ולשפר את המצב, רק עלו בתוהו.

אני מתארת לעצמי שאת חשה שאת נמצאת במבוי סתום, שלא נותרו אפשרויות מולך, ואת כה אבודה ותשושה, שאפילו קץ החיים נשמע לך כפתרון שאולי ישים סוף לסבל...

על אף הייאוש וחוסר התקווה, את כאן, מחפשת אחר פתרונות נוספים. אני רואה בזה כוח עצום ומעין קול נוסף בתוכך, שמנסה בכל זאת למצוא תשובה, שתשמור עליך ועל גופך.

אני רוצה שתדעי שאת לא לבד במאבק הזה. אני דואגת לך, ומזמינה אותך לצ'ט שלנו, לצ'ט של סה"ר (סיוע והקשבה ברשת), שם תוכלי לשוחח עם אחד מאיתנו המתנדבים, ולשתף בכל ההתמודדויות שאת נאלצת לעבור בתקופה זו. אני מקווה שנוכל להוות עבורך אוזן קשבת, ומקום להיטען מחדש בכוחות. אולי אף נמצא יחדיו פתרונות, שלא מערבים פגיעה בעצמך.

בנוסף, אני רוצה להפנות אותך למכון "שערים לגיוס", שמסייע לחיילים המתמודדים עם קשיים במהלך שירותם הצבאי.

את לא לבד, אנחנו לצידך ואיתך.

שלך,
מתנדבת סה"ר

קישורים מצורפים:

מ

מתנדבי עמותת סה"ר

יקרה,
צר לי לקרוא מה שאת מביאה פה
אני חושב שאת צריכה לדרוש שיתנו לך איזו הקלה בצבא ותעברי לבסיס קרוב לבית ותצאי כל יום
הדרך היא ללכת באזרחות לפסיכיאטר תותח ועם שם, ושהוא (הפסיכיאטר) יכתוב מכתב חריף ביותר ויסביר בו בצורה מפורטת למה אינך יכולה לשרת בבסיס העכשווי, וגם למה התנאים הנוכחיים לא נכונים עבורך
תבואי לפסיכיאטר ותדברי איתו מכל הלב מה בדיוק מפריע לך
עם המכתב שלו תלכי לקב"ן על מנת ש: בשלב ראשון יעביר אותך למקום יותר מתאים לשרת
בנוסף, חשוב שתטפלי בבעיה שלך עם איש מקצוע תותח ומוכר בתחום
אין ספק שכזה דבר לא ניתן לטאטא מתחת לבלטות
חיוני לטפל בבעיה מהשורש שלה ולעקור אותה
גם תפילה בקול רם בכוחה לעזור
חשוב שתקיפי את עצמך באנשים טובים שיתמכו בך

אני פה על כל מה שאת צריכה לשתף מכל הלב
רוצה ממש לעזור לך
תרגישי טוב ושיוקל לך יקרה

ח

חליפה