נמאס לי להיות פה, שונא את חברים שלי, לבד..

הם פשוט לא חברים אמיתיים. מאם לא טוב לך במקום בו אתה נמצא פשוט אל תשאר שם אהוב.. מגיע לך הרבה יותר מאנשים שיתייחסו אליך ככה. תתרחק מהם, תתקרב לאנשים אחרים והכל יהיה בסדר. אני בטוחה שאתה טוב יותר מזה הרבה יותר. זה יהיה תהליך אבל אתה מסוגל לעשות את זה. רני תמיד פה בשבילך (;

גם אני מרגישה ככה.
אני מוקפת באנשים שרק שופטים אותי וצוחקים עלי ולא נותנים לי להיות מי שאני.
אבל אני שמה עליהם ז*ן ענקי ועושה את מה שאני רוצה.
זה מרגיש כל כך טוב להתנגד אליהם.
אם הם מנסים לזלזל בך ולהוריד אותך, פשוט אל תיתן להם.
אני תמיד פה, בהצלחה :)

שואל השאלה:
אני לא מסוגל לעזוב אותם, כי אם כן לא יהיה לי לאף אחד ללכת.. ואז כולם יחשבו שאני סנוב שנמצא לבד..

תקופה גרועה. מלא מרגישים כמוך בתקופת בית ספר.. גם אני כמוך בקטע של הלימודים, רק שלי יש משהו כמו רק איזה שתי חברות בבית ספר או משהו כזה והן באותו מצב שלי (דיכאון ולא מצליחות) אז הן לא יכולות לרדת עלי, ואני מכירה את הקטע של "נרקומן מטומטם" לקחתי כדורים ובאמת ככה הרגשתי. ויש לי הוכחות לזה שיכלתי להצליח בלימודים כי פעם הצלחתי עד שפשוט הפסקתי להגיע לשיעורים וגם יחסית לזה שאני לא עושה כלום אני איכשהו מצליחה ללמוד את החומר בזמן המבחן או משהו כזה אז אני לא הולכת להאמין לזה שאני טיפשה אפילו שזה מה שכולם גורמים לי להרגיש. יש מלא אידיוטים שמצליחים כי אין להם שום דבר בראש אז קל להם להשקיע בלימודים, אבל אני עם דיכאון וחרדות אז לימודים זה הדבר האחרון שבא לי לחשוב עליו. אבל תזכור שזאת תקופה פשוט, אנשים מתחלפים כל הזמן, הרבה אנשים תקועים עם חברים שלא טוב להם איתם, אבל מה שכן, אתה כן צריך לדעתי להתחזק בשביל להתמודד עם זה, אם יהיה לך יותר טוב עם עצמך ותהיה במצב נפשי יותר טוב (כלומר תלמד לא לשים זין וכל זה) אז יהיה יותר טוב וגם הם יפסיקו. משהו שלמדתי זה שכשלא טוב למישהו עם עצמו גם לא טוב לו עם אחרים, כשאתה במצב כזה אתה מוציא מאנשים רק את התכונות הכי רעות שלהם, ואף אחד לא מושלם ולא יהיה לך טוב עם אף אחד עד שלא יהיה לך טוב בראש שלך. ברגע שיהיה לך טוב עם עצמך, גם עם האנשים הכי חארות תסתדר. או שלפחות תדע איך להגיב להם ככה שהם לא ישפיעו עליך. לפחות זה מה שאני חושבת, אולי זה רק אצלי ככה..
אני לא יודעת להגיד לך מה לעשות זה משהו שאתה צריך לחשוב עם עצמך ולהבין. יכול להיות שאם תתחיל להשקיע בלימודים אז גם המצב הנפשי שלך ישתפר, לא יודעת, זה קורה לפעמים, פשוט תחשוב מה ייעזור לך, תשים את עצמך במקום ראשון ותפסיק לחשוב על מה שחושבים עליך תעשה מה שטוב לך. אל תדאג זה ייעבור מלא אנשים עברו בדיוק מה שאתה עובר ועכשיו טוב להם אני מכירה כאלה

אתה יכול להשאר חבר שלהם אבל לקחת אותם בעירבון מוגבל אתה יודע

שואל השאלה:
באמת כבר לא יודע מה לעשות.. אני בדיסתימה (דיכאון ממושך) כבר 6 שנים האחרונות ואין.. אני מרגיש תמיד יותר טוב כשאני לבד בלי כל הבעיות, אבל אנשים חייבים חברה מדי פעם... ואני פשוט לא מסוגל למצוא את החברה שמתאימה לי, האנשים היחידים שהייתי יכול להחשיב אותם חברים טובים הם האנשים שהייתי איתם באשפוז באברבנאל, חוץ מזה באמת אני לא יודע.. אני עכשיו בתהליכים של שיפור קצת, אני התחלתי ללכת לבית ספר יום יום בלי לפספס יום אחד או שניים בשבוע, ואני מצליח לקלוט את החומר בלי הסחות דעת.. זה פשוט עדיין הרגשה דיכאונית, אפילו שאני מצליח דברים לאחרונה.. תמיד זה חוזר לפרדוקס הזה שיש לי עוד פעם דימוי עצמי נמוך, וחברים שלי התרגלו כבר שאני מגיע פעם ב או מקבל 20 במבחנים שאני כמו דוגמה לאדיוט שהולך לנקות רחובות בעתיד.. אני רק רוצה שהתקופה הזאת תעבור כבר.. תודה למי שעודד אותי קצת, רציתי רק לפרוק כי אני יודע שאין כל כך תשובה לזה..

אני יודעת שזה אולי ישמע טיפשי אבל לפי איך שאתה כותב אתה נשמע ממש חכם, באמת, אל תקשיב להם, ואתה יודע שיש לך הרבה מה להציע, אתה יודע למה אתה במצב שאתה נמצא בו ושזה לא בגלל שאתה אידיוט, אז אל תתעלם מזה שאתה יודע את זה.
ויש הרבה אנשים שלא הצליחו בבית ספר ואז ממש הצליחו בחיים
כמובן
אני בטוחה שגם את זה אתה יודע
אז פשוט תשאר חזק

תהיה חזק, אתה באמת חכם ונבון ואל תיתן לאנשים לומר לך שאתה לא.