בזמן האחרון קשה לי והיום החלטתי לשלוח לחבר שלי הודעה הכי אמיתית שיש. תודה למי שמקדיש זמן לקרוא ולכל העוזרים (המשך בתגובה

"אני לא יודעת בתוך מה אני כבר אבל קשה חי לחיות עםזה... זה מרגיש כמו דיכאון אבל אין שום סיבה לזה שיהיה לי דיכאון...
זה קורה כבר כלכך הרבה במיוחד אחרי שאנחנו מפסיקים לדבר או אחרי שנגמרת פגישה עד שזה גורם לי להרגיש כאילו הקשר זה מה שעושה לי דיכאון ואז אני מפחדת מהמחשבה שזה צריך להיגמר ושאני לא יודעת מה טוב לי אבל אני חושבת שאולי זה בכל זאת לא בגלל הקשר.. אולי זה בגלל שכשאני בסביבה של אנשים זה מוציא אותי מהדיכאון שלי וברגע אני לבד ועוזבים אותי אני ישר נכנסת אליו שוב או לפחות ברוב המקרים... אולי זה זה... קשה לי עם ההרגשה הזו שאני מפילה על הקשר כל הזמן כי זה קורה לרוב אחרי שיחות שלנו כי זו בעחקון רוב החברה שלי במשך היום אז יוצא שזה נופל על זה.. אבל גם כשאני עם גיל או אביה אני יוצאת מהדיכאון.. אבל לבד קשה לי ואז יוצא שכשנגמרת לנו השיחה אני בטוחה שאני בדיכאון בגלל הקשר שלנו ובזמן האחרון אני חייבת להודות בפנייך אני מפחדת מהמחשבה שזה מתפרק ובמיוחד כי פחדתי שאני בדיכאון בגלל זה אז פחדתי מהמחשבה הזו ומהמחשבה שאולי אני כבר לא אוהבת אותך ואני עדיין איתך ולא באלי ככה וכל זה הסקתי רק בגלל הדיכאון של אחרי.. ופתאום אני חושבת אולי פשוט זה שאני נשארת לבד נותן לי להיכנס לדיכאון... אבל אני לא בטוחה כי מה בדיוק מכניס אותי לדיכאון? אין לי שום סיבה ברוך השם להיכנס לדיכאון... ישלי חברים וישלי בן זוג דואג וישלי ברוך השם משפחה וכלב ובינתיים אין לי עומס בלימודים גם... ואני מתחרפנת עם עצמי להבין ממה זה נובע ואני לא יודעת ממה... אני מכריחה את עצמי לצאת מזה בגלל שאני חושבת שאני נכנסת לזה סתם כי אין סיבה ואני נשפכת במיטה ומנסה להרים את עצמי בכח אבל זה לא עובד... אני מתקשרת אלייך ואז כשאתה אומר לי ביי זה שופך אותי עוד יותר ממה שהייתי לפני ולכן לפעמים אני מרגישה כאילו לא הייתי אמורה להתקשר כי עדיף כבר ככה... אני רוצה לתת לעצמי את הסטירת לחי הזו של תראי כמה ילך עכשיו ואת בדיכאון את רוצה לראות איך יהיה לך בלי ואז תדעי לא להיכנס מזה לדיכאון?