דברים שרק אנשים שעברו נידוי חברתי יבינו?

כשאת חולמת בכיתה ובאסיפת הורים אומרים לך שאת ביישנית

כשאתה כבר לא יודע איך זה לחגוג לג בעומר ומפחד שלא יזמינו אותך גם השנה למרות שהתחלת להיטמע בחברה

*כשהציונים טובים אבל המורה כזה: את צריכה להשתתף יותר בשיעור...
*בשיעור ספורט כשאומרים להתחלק לזוגות..
*כשאומרים שיש עבודה בקבוצות בכיתה ובסוף המורה מצרפת אותך לחבורת ילדים רנדומליים ששונאים אותך -__-

כשאתה ממש רוצה לומר משהו בשיעור אבל מפחד שיצחקו עליך שוב אז שותק ואומר בלב ידעתי את זה

שואל השאלה:
חח וואי כן הכל..

כשאת לא באה לכיתה והילדים לא שמים לב
או להפך כשאת באה והילדים אומרים:"מתי הספקת להגיע"
כשצריך לעבוד בזוגות-_- ואז אומרים שלא רוצים לעבוד איתך
כשילדים מהכיתה שלך לא יודעים את השם שלך וקוראים לך"ילדה"

-הפסקות ארוכות
-לא להגיע כמה ימים ולא שמים לב בכלל
-לכתוב משהו בקבוצה הכיתתית ולקבל אפס תשומת לב
-שמחייבים להתחלק לזוגות/קבוצות
-להתחיל שיחה עם מישהו ולדמיין שאתם נהיים החברים הכי טובים
-פרזנטציות
-לשבת לבד
-לא להגיע לטיולים שנתיים
-לא להשתתף כי אתה מפחד מהתגובות של כולם

שאתה אוכל סרטים את מי להזמין ליום הולדת כי בתכלס אף אחד לא יגיע

"את צריכה להשתתף יותר בשיעור"
לפחד להתחבר לאנשים
לפחד להיפתח מחשש ששוב כל הידידים בקושי שצברת יעלמו לך בגלל הדעות שלך

שהמורה מנסה להדביק לך חברים למרות שאני לא רוצה ואני נהיית אנטי בגלל זה כי היא חופרת ומכריחה אותי להיות עם ילדות ומחטטת לי בחיים וזה כזה מעצבן (רק אני..? אוקיי*-*)

שאתה צריך עכשיו להיות לבד בהפסקות
שאתה מנסה להתחבר לילדים ודוחפים אותך משם
שיש את המקובלים בכיתה שמרביצים לך (או שזה קרה רק לי (?)
שגם אם תעלם לשנתיים אף אחד לא ישים לב
שאתה לא יודע איך זה שיש לך חברים
(כל זה קרה לי בכיתה א ככה שעד כיתה ב כזה לא היה לי חברים)

שאומרים לעבוד בקבוצות
תתחלקו לזוגות
שהמורה שמה אותך בקבוצה לא מבחירה שלהם לצרף אותך

וואו איזה קשה זה נשמעע מה שאתם מספרים אני לא יכולה להגיד משהו כי זה לא קרה לי אבל..

לשנוא עבודות בזוגות, כל פעם שהמורה אומרת לעשות עבודה בזוגות אתה אוכל סרטים.
לשנוא שיעורי ספורט, כי לעיתים קרובות יש תתחלקו לזוג.
לשבת בצד עם הטלפון, ולחפש מה לעשות בזמן שכולם מדברים.
שכל התעודה שלך מלאה ב"עליך להשתתף יותר בשיעורים",
באסיפות הורים אומרים להורים שהילדה מופנמת וצריכה להפתח ולא להתסתגר עם הטלפון שלה. (אמיתי לגמרי)
הפחד הזה לדבר עם אנשים חדשים.
קושי לסמוך על אנשים, הפחד שלא יפגעו בך כמו שפגעו בעבר.
לפחד לדבר בשיעור, שהמורה עוברת אחד אחד אתה מת מפחד שלא יצחקו עליך אם תטעה.
לא ללכת לטיולים שנתיים, גיחות, סיורי שלח וכדומה.
אם אתה מוכרח ללכת להצגה מטעם לבית ספר, אתה אוכל סרטים עם הישיבה באוטובוסים.
"מה קרה בלעת את הלשון?"
"למה את כזאת שקטה?"
הפחד להרים אצבע ולהגיד "לא הבנתי"
הפחד להשתתף בשיעור.
להתרגל לזה שלא מזמינים אותך אף פעם למסיבות הפתעה/יום הולדת של אחרים.
לשבת כל היום מול המחשב או הטלפון, ולחפש חברים אינטרנטיים.
שההורים מעצבנים אותך לצאת כבר מהבית.

1. שאתה לא מגיע ואף אחד לא שם לב
2. שגם שאתה בא אנשים מתעלמים מהעובדה שאתה קיים ועם אתה לא מדבר איתם הם לא ידברו איתך
3. שאתה לבד בהפסקות עם האוזניות והאוכל עם רעבים
4. שמתחלקים לזוגות ועם מי להיות אז בסוף מצוותים אותך עם מישהו/מישהי שגם להם אין
5. שאין ממי להשלים שיעורים חוץ מילד/ילדה אחת שקצת אנושיים כלפיך ומביאים לך את מה שכתבתם בכיתה ואת השיעורים
6. שאין לך את מי לשתף ברגשות שלך
7. שאין עם מי לצאת בחגים וימי שישי ושבת וכל מה שאתה עושה כבילוי זה רביצה על הספה מול הטלוויזה עם חטיפים ורואה מרתון סדרות וסרטים
8. שאתה נמצא רוב היום לבד
9. שאתה מרגיש בודש מידי וזה מעיק
10. שעם פונים אלייך זה רק כדי לדעת מה השיעור הבא או מה היו השיעורים או מתי יהיה מבחן
11. שמרכלים עליך וצוחקים עליך מאחורי הגב אבל אף פעם לא אומרים בפנים

שואל השאלה:
וואי.. איך שכולם כך הרבה עוברים את אותו הדבר..