דברים שרק ילדים ביישנים יבינו?

שמישהו מדבר אלייך ואתה נהיה אדום ועושה כזה כן עפ הראש בהכי חלש שיש

לשבת עם כולם וכולם מריצים בדיחות ורק אתה נמנע כי אתה מפחד שאף אחד לא יצחק ויסתכלו עליך מוזר... סיפור חיי:(

"למה את שקטה?"

אה ושהמורה פונה אלייך בשיעור ואז את לא מבינה מה היא רוצה אבל את אומרת תדובה נכונה והיא מחמיאה לך אס את מחייכת כמו סתומה ונהיית אדומה ואז חברה שלך לידך צועקת למה את אדומה. ואז עוד יותר את נהיית אדומה

הפחד לדבר מול קהל.
הפחד להתחיל שיחה עם מישהו.
הפחד להגיד את הדעה שלך בפני רבים.

אני חייבת לענות? אני מתביישת..

כשהמורה שואלת שאלה בכיתה ואף אחד לא יודע את התשובה חוץ מאת ואת מתביישת להגיד את התשובה כדי לא לטעות ואז כשהיא אומרת את התשובה את שואלת את עצמך למה לא אמרת

לשיר מול קהל:/

ללחוש בכיתה את התשובה למי שיושב לידך..

שמבקשיפ מימך להקריא ואז את מתחילה לגמגם מהלחץ של כל העיניים שמופנות אליך שבאותו הרגע.. כל הזמן!

להיות אדומה רצח כל פעם שהבמה עליך ולהתחיל לגמגם ולצחוק כמו סתומה
*אח התקופות האלה שהייתי שקטה*

שיש לך שיעול אבל את נחנקת למוות כי יש שקט בכיתה

וואו כל כך

אני פשוט לא הבנתי כלום מהדברים כאלה xd

"בהתחלה חשבתי שאת סתם סנובית"

*רואה ילדים מהכיתה מדברים וצוחקים על משהו.
ממש רוצה לצחוק איתם על הנושא אבל מקבלת את העובדה שאני לא אעז לפנות אליהם ונשארת בצד לשחק בטלפון.
וכן הם בטח חושבים שאני סנובית

כשמישהו אומר לך בוקר טוב ברחוב ואת לא יודעת אם להגיב במילים או רק לחייך.

כשהמורה מקריאה שמות ואני אומרת "פה" והיא לא שומעת ואז זה מתחיל.. המורה:"מה? איפה?" אני: "פה" ( כל זה כפול 5 פעמים -___-), עד שהילדים בכיתה מתחילים לצעוק ולהצביע עלי שאני שם.

שכולם חושבים שאת שקטה כי הם לא ראו את ההתנהגות האמיתית שלך.

שעד שאת עונה על שאלה בכיתה כולם מסתכלים עליך כמו על חייזר, ועל הדרך גם יוצא לך קול חלש

שעד שאת מגיעה למצב של לריב עם מישהו בבית ספר את מנסה לצעוק ורק משתנה לך הקול ויוצאות לך בליעות מוגזמות.

להתחיל שיחה עם אנשים או לא?

קורה לי בעיקר באתר אבל גם בחיים האמיתיין

שכשאת כן יוצאת מהביישנות ומתחילה לדבר, את א'. צריכה להרים את הטונים באיזה מאה רמות כדי שישמעו אותך ואת חוזרת על אותו דבר חמישים פעם וב': כשאת מחליטה לספר בדיחה או סתם משהו סתמי שכל אדם אחר יכול לספר, לאנשים בעבודה או חבר'ה בכיתה שאת מכירה המון זמן אבל אף פעם לא פתחת איתם שיחה, יש מישהו (מישהי) שמסתכל אליך כמו חייזר ובקטע של "מה? למה היא מדברת?" כאילו אמרת משהו מוזר ולא היית צריכה לפתוח פה מלחתחילה.
זה מעצבן, זה פוגע, וזה גורם לי לרצות לפתוח את הפה יותר (ולעקור את העיניים של הסנובית שהביטה בי ככה)

כשיש נזלת ואת בכללי מצוננת וצריכה לנקות את האף והכי חשוב יש שקט בכיתה ואת מחזיקה כל השיעור את זה וחצי מתה כי את לא יכולה לנשום.-.

כשצריך לעשות הצגה בכיתה על איזשהו נושא ( לא משנה אם לבד או בקבוצה) ואת מקריאה ונהיית אדומה והכי חשוב כולם מסתכלים עליך, וכשאת סוף סוף גומרת את מזיעה רצח.-. (סיפור חיי)

המורים האלה שבכוונה לוקחים את הילדים בשיעור שלא מצביעים ואז דווקא אותך לוקחים ואין לך שמץ מה לענות אז את מקשקשת משהו.-.

כשאת בחוץ עם חברה ולמשל בחנות את צריכה לשאול מישהו משהו או בבית ספר אחד המורים ואת עד כדאי כך מפחדת שאת משכנעת את חברה שלך לעשות את זה (מסכנה ) xd

זה בנתיים מה שעלה לי לראש וגם ניראלי כתבתי יותר מדי xd

"שחר בואי תיקראי את הפיסקה הבאה"
.
.
.
.
.
.
*צרר* *צרר* *צרר*

וואי שאני כזה שותקת ושואלים אותי למה את שתקנית ואז אני מתחילה לגמגם בטירוף "כי.. אממ.. א-אני לא שת-שתקנית... אני-אני פשוט.." ואף פעם לא יוצא לי להמשיך את המשפט xd