עם מי מדברים כשאין עם מי לדבר?

אני פה תמיד בשבילך (:

יש פה המון משתמשים שישמחו לעזור ולייעץ לך או אפילו סתם להקשיב.

קודם כל אף פעם אל תאבדי תקווה, בת 20 את עדיין צעירה כל החיים לפנייך. לרקום קשר זה תהליך ארוך, את בגיל של סיום צבא אז אני מניח שתתחילי לעבוד עכשיו או שתתחילי ללמוד. שם תכירי אנשים חדשים וקחי איתם את הזמן, נסי להכיר אותם ותני להם להכיר אותך. מה גם שיש לך את חברי סטיפס, בכל מקרה אם את צריכה לפרוק, לדבר או לבקש עצה מוזמנת לפנות בפרטי.
בהצלחה (:

תוכלי לספר טיפה יותר?
באיזו מסגרת את?
את בצבא? את עובדת? רק בבית?

הרבה פעמים המסגרת שאנחנו נמצאים בה עוזרת לנו להתפתח למקום מסויים או להפך- פוגעת בנו.
או שכשאין לנו מסגרת אנחנו מתחילים להזניח את עצמנו יותר ונכנסים למצב לא טוב.

אז תוכלי טיפה לשתף עוד..?

שואל השאלה:
נשרתי ב-ט' לא התגייסתי או הלכתי לשירות לאומי, נטו מנסה לחפש את עצמי ולא מוצאת
מרגישה עלובה

אז את מבלה הרבה זמן בבית עם ההורים?
כל כמה זמן את מחוץ לבית?
מה התחביבים שלך?

אולי אם את נמנעת מלצאת מהבית תתחילי לצאת לקראת הערב לטיול הליכה ברחוץ ותנסי לחשוב על מה שאת רוצה לעשות. אפילו תעשי ריצות, ספורט יכול לשחרר ולתת תחושה טובה.


אולי תשקלי לכתוב על פנקס קטן שיהיה איתך דברים שעלו לך לראש שהיית רוצה או סתם איך אץ מרגישה- כמו יומן.

אם פתאום תראי שאת מתעניינת במשהו מסויים ובשביל זה את צריכה ללמוד במכללה או אוניברסיטה, אז תנסי לחשוב על איך משלימים בגרויות ועם מי צריך לדבר ואת מי לשאול כדי להשיג מה שאת רוצה לאט לאט.
או שאולי את רוצה דבר אחר שדורש דברים שונים.
אם תכתבי את הדברים זה יכול לעזור.

באמת כל הכבוד (: לרגע הרגשתי פחות בודדה, תודה רבה לכולם!
אני באמת אנסה ליישם, אני ממש מנסה לעבוד על עצמי

תשלחי הודעה ותכתבי מדי פעם התקדמות

שואל השאלה:
הקטע שבאמת יש לי רשימה של דברים שאני רוצה ומטרות וכאלה ואני כל הזמן הולכת לקרוא בפארק או בים או הליכות בחוץ
אבל מרגישה שגם אז אני מתבודדת

זה בסדר, תנסי להשתחרר מהתחושה הזו שאת מתבודדת וסוג של לקבל שזה המצב לבינתיים ולנסות להפוך את זה לדחף לעשות שינוי כלשהו.

קשה לי להסביר איך כי אני לא באמת יודע מה עובר עליך כי אני לא את.. אבל אם יש דרך כלשהי שבה את יכולה להתקדם לכיוון של עשיה למען מה שמעניין אותך, תעשי את זה.

זה מוזר, בתקופה האחרונה הייתי כל כך שקועה בלעבור מבעיה לבעיה עד שלא שמתי לב בכלל שאני לבד בתוך זה וזה נהיה הרגל שאני פשוט חיה איתו. ואז קראתי את השאלה שלך ונזכרתי באנשים שמשתפים בבעיות שלהם או נותנים לאנשים אחרים להיכנס לחיים שלהם אבל באמת להיות שם, ושזה קורה אם נותנים לזה לקרות.. פשוט לפעמים לא נותנים לזה לקרות מבלי לשים לב בכלל.
רוב האנשים שתכניסי לחיים שלך בסוף יתבררו כלא נחוצים שם או אפילו כמזיקים, אף אחד מאיתנו לא יכול לדעת ב100% איך האדם שהוא בדיוק עומד להכניס לחיים שלו עומד להשפיע עליהם, הוא הולך למצוא את עצמו הרוס בעקבות זה, מאושר כמו שלא היה אף פעם, או שזה בכלל לא ישפיע עליו? אי אפשר לדעת, גם האדם שתחשבי שאת מכירה הכי טוב יכול להתגלות כמישהו אחר לגמרי ולהפך.
פשוט תחי את החיים כפי שהם, אל תפחדי לתת לאנשים להיכנס, את תפגעי גם אם תבחרי אותם בפינצטה, אל תפחדי להיפגע.. זה מגיע עם דברים טובים בדרך, זה חלק מתהליך, החיים שלך הם תהליך.

עם עצמי אני בנאדם ככ מעניין שזה מנחם.

אני מדברת עם עצמי, זה מוזר, ואפילו עצוב באיזשהו מקום, אבל זה מה שיש לך תמיד, את עצמך.