6 תשובות
גם אני ככה בדיוק. אצלי זה הרצון תמיד להראות חזקה ולא לתת לאף אחד לראות אותי בוכה, בכנות.
את לא בן אדם רע, המוח שלך מפעיל מנגנון שנקרא הדחקה והכחשה. אז את מגיבה לדברים יותר מאוחר ובאותם רגעים את מרגישה שזה לא מפריע לך, אבל הרגשות עולים מאוחר יותר אצלך מאשר אצל אחרים.
גם אני ככה
אני יכול לומר לך שבישרו לנו שסבתא שלי מתה לפני 5 שנים לא כמו אחי שרץ לחדר שלו בבכי (הוא היה בן12 וחצי) אני (שהייתי בן 10) פשוט עמדתי שם ובהייתי באח האחר שלי שדיבר איתי
לא יודע למה לא בכיתי
פשוט לה הצלחתי
זה לא בגלל שאין לי לב, זה לא בגלל שלא איכפת לי
אני באמת לא יודע
אני זוכר שבכיתי מהמוות של סבתא שלי רק פעם אחת, וזה כשראיתי את הפנים של סבא שלי בלוויה
יש לי לב, איכפת לי, אני פשוט.. לא יודע
אני יכול לומר לך שבישרו לנו שסבתא שלי מתה לפני 5 שנים לא כמו אחי שרץ לחדר שלו בבכי (הוא היה בן12 וחצי) אני (שהייתי בן 10) פשוט עמדתי שם ובהייתי באח האחר שלי שדיבר איתי
לא יודע למה לא בכיתי
פשוט לה הצלחתי
זה לא בגלל שאין לי לב, זה לא בגלל שלא איכפת לי
אני באמת לא יודע
אני זוכר שבכיתי מהמוות של סבתא שלי רק פעם אחת, וזה כשראיתי את הפנים של סבא שלי בלוויה
יש לי לב, איכפת לי, אני פשוט.. לא יודע
גם אני ככה.
בכיתי רק כשהייתי לבד שהתוכי שלי מת...
אבל אני כמעט בטוחה ששמעו אותי, פשוט התפרקתי על הריצפה.
אבל שיצאתי מהחדר פשוט לא דיברתי ולא כלום כאילו כלום לא קרה.
בכיתי רק כשהייתי לבד שהתוכי שלי מת...
אבל אני כמעט בטוחה ששמעו אותי, פשוט התפרקתי על הריצפה.
אבל שיצאתי מהחדר פשוט לא דיברתי ולא כלום כאילו כלום לא קרה.
לא נפטר קרוב שלי (טפו טפו טפו) אבל גם כשעזבנו את הבית שגרתי בו 11 שנים (נולדתי שם) אז ככה התנהגתי... במשך שנה בכיתי בלילות... עד היום ההורים שלי אומרים שאני לא בכיינית בין האחיות ואני כל כך והם לא יודעים... את לא רעה... זה האופי שלך
לי אישית לא מתו בני משפחהשאני מכירה בינתיים
אבל הכי קרוב שאני יכולה זה שהאוגרת שלי מתה, וזה היה ממש עצוב כי זה לא היה מוות טבעי וזה, לא חשוב...
אני יודעת שזה נשמע מפגר ואיך אני בכלל משווה אבל גם המוות שלה היה נוראי והיא גם הייתה נורא נורא חשובה לי היא הייתה פשוט מדהימה באמת באמת מדהימה! אני רק כותבת את זה ויש לי דמעות...
כשגילינו שהיא מתה אחותי ישר התחילה לצרוח ולבכות ואני פשוט עמדתי עם פה פתוח ויד על הלב ולא בכיתי, ולא צרחתי ולא אמרתי כלום פשוט עמדתי והתסכלתי
ורק אחרי שממש הקשבתי לאחותי צורחת התחלתי לבכות ולהפנים וגם אז היה לי נורא קשה
הגוף פשוט נכנס לשוק ואתה פשוט לא יודע איך להכיל את זה, אתה לא מצליח להבין שהוא לא קיים יותר זה פשוט מעל היכולת תפיסה שלך
זה קורה להרבה אנשים וזה הגיוני וטבעי לגמרי
לפני כמה ימים חבר מאוד קרוב של אבא שלי נפתר, והכרתי אותו מן הסתם והוא היה ממש נחמד ועזר לאבא שלי המון! ואני המשכתי את החיים כרגיל ופשוט בלילה חשבתי על זה פתאום וממש התחלתי לבכות כי אז באמת הבנתי שהוא נפתר, וכאב לי עליו וכאב לי על אבא שלי ופשוט בכיתי... לפעמים לוקח זמן להבין אין מה לעשות
אבל הכי קרוב שאני יכולה זה שהאוגרת שלי מתה, וזה היה ממש עצוב כי זה לא היה מוות טבעי וזה, לא חשוב...
אני יודעת שזה נשמע מפגר ואיך אני בכלל משווה אבל גם המוות שלה היה נוראי והיא גם הייתה נורא נורא חשובה לי היא הייתה פשוט מדהימה באמת באמת מדהימה! אני רק כותבת את זה ויש לי דמעות...
כשגילינו שהיא מתה אחותי ישר התחילה לצרוח ולבכות ואני פשוט עמדתי עם פה פתוח ויד על הלב ולא בכיתי, ולא צרחתי ולא אמרתי כלום פשוט עמדתי והתסכלתי
ורק אחרי שממש הקשבתי לאחותי צורחת התחלתי לבכות ולהפנים וגם אז היה לי נורא קשה
הגוף פשוט נכנס לשוק ואתה פשוט לא יודע איך להכיל את זה, אתה לא מצליח להבין שהוא לא קיים יותר זה פשוט מעל היכולת תפיסה שלך
זה קורה להרבה אנשים וזה הגיוני וטבעי לגמרי
לפני כמה ימים חבר מאוד קרוב של אבא שלי נפתר, והכרתי אותו מן הסתם והוא היה ממש נחמד ועזר לאבא שלי המון! ואני המשכתי את החיים כרגיל ופשוט בלילה חשבתי על זה פתאום וממש התחלתי לבכות כי אז באמת הבנתי שהוא נפתר, וכאב לי עליו וכאב לי על אבא שלי ופשוט בכיתי... לפעמים לוקח זמן להבין אין מה לעשות