אני שונא את הגוף שלי!

לשמוע שירים ולהירגע או לראות סרט או סדרה כדי להתנתק

תבנה תכנית כדי לשפר את מה שאתה רוצה לשפר. אם אתה לא אוהב את איך שאתה נראה, אל תדאג. אפשר לתקן את זה. אם אתה במשקל טוב כנראה מה שאתה צריך זה קצת חיטוב אז פשוט לבנות לעצמך תכנית אימונים. תגיד לעצמך שזה לא לא-אפשרי, זה ניתן לשיפור וניתן לשינוי. אתה לא בן אדם יוצא דופן והיחידי בעולם שלא יכול לשנות את איך שהוא נראה. זה אפשרי.
אז תתעודד ותעשה משהו שאתה אוהב עכשיו תראה סרט או תשמע שירים

ללמוד לנסות לאהוב את עצמך.

שואל השאלה:
אנונימית-את מה שמפריע לי אי אפשר לשנות. שום סרט, שיר, דיאטה, או אימון לא יוכלו לשנות את זה. וכל גיל ההתבגרות שלי הולך לאזעזל כי יש לי הורים אנוכיים.

אפשר לשאול מה? כי גם אני חוויתי משבר בגלל משהו חיצוני שחשבתי שאי אפשר לשנות ללא ניתוח.. והרגשתי ממש כמוך ממש נורא ואיבדתי תקווה מהכל.. אז אם אתה רוצה לשתף אתה מוזמן.

שואל השאלה:
טרנס.

:/ אני יכולה להבין כמה זה בעייתי... אבל אני מכירה מישהי טרנסית שבעזרת הורמונים בלבד הצליחה להשיג את השינוי שרצתה, אבל היא יכלה להתחיל רק מגיל 17 כי ההורים שלה לא רצו לתת לה לעשות את זה.
ההורים באמת יכולים להיראות כלא מבינים ואנוכיים אבל זה בעצם מגיע ממקום של חוסר ידע ושל דאגה. הם לא מכירים את זה כי בתקופה שלהם זה לא היה ידוע עם המון מודעות כמו שהיום, אז מבחינתם זה משהו מאוד יוצא דופן שמה פתאום שיקרה אצלם במשפחה.. וגם הם דואגים כי הם לא קולטים שזה משהו שאתה לא שולט בו, אז הם חושבים 'זאת תקופה זה יעבור לה 'גם אני הייתי טומבוי כשהייתי נערה אז מה.. זה לא אומר שאני רוצה להיות בן'..
וזה ממש קשה ואני מבינה את זה כל כך, אבל אל תאבד תקווה כי כן יש פיתרון. אני עוד מעט בת 19, ואמא שלי לא הסכימה לי אפילו לדון על הפתרון לבעיה שלי אמרה לי כשתהיי בת 18 תעשי מה שבא לך. אז ביקשתי ליום הולדת 18 פגישת ייעוץ.
אבל עד אז חייתי 3 וחצי שנים בדיכאון של החיים שלי שבזבזתי לעצמי את כל חווית התיכון לא נהניתי דחיתי בגלל זה בנים ( שגם ככה לא היה הרבה ) ושנאתי את עצמי לא הייתי נפגשת עם חברות נהייתי אטומה לרגשות ולסביבה כי הרגשתי כאילו אין תקווה יותר אז למה לנסות בכלל למה לנסות להיות נחמדה למה לנסות להשיג בן זוג אני גם ככה מכוערת ופגומה.
אבל יש אור בקצה המנהרה ואני יודעת שקשה לראות את זה.. אבל כן יבוא היום ואתה תהיה בן אדם לעצמך בחיים של עצמך ואתה תוכל לעשות את השינוי שאתה צריך.

שואל השאלה:
אבל גיל ההתבגרות שלי פשוט הולך לאזעזל ואני לא יכול לעשות עם זה כלום. אני סובל מכאבי מחזור 10 ימים בחודש, לא יכול ללמוד ספורט עם הבנים או לשנות את השם בתעודת הזהות שלי, ובטח שלא נראה חתיך כמו כל הבנים באינסטגרם שמצתלמים מתחבקים עם החבר שלהם...

אתה יכול להתחיל לקחת גלולות למניעת הריון, הן מאוד מקלות על הכאבי מחזור ומקצרות את המחזור. לי היה מחזור של 9 ימים ועכשיו יש לי של 4 נושק ל5, והרבה פחות כאבים ממה שהיה לי פעם, אומנם יש שם הורמונים "נשיים" אבל הם לא יעצימו את המאפיינים הנשיים שיש בגוף שלך אז אין לך מה לדאוג. אבל אני הייתי מתייעצת עם רופא (לבד), מצהירה על זה שאני מתכננת טיפול הורמונלי בעתיד לשינוי מין אז האם לקחת גלולות מומלץ או לא.
ואני יודעת שהדבר הכי מדכא זה פשוט.. טוב העובדה עצמה שאתה לא מי שאתה רוצה להיות אבל תתכנן, תבדוק מעכשיו טיפולים תצבור ידע תחקור על זה תתכנן לעצמך מה אתה רוצה לעשות כי אתה עכשיו במחשבה ש**בטוח** אתה הולך לעשות אין דבר כזה שלא. יש פיתרון ואתה לא תישאר ככה לנצח. ככה שברגע שאתה עצמאי אתה יכול ללכת ולטפל בזה לבד בלי העזרה של ההורים (מלבד כספית, לכן ממליצה גם לעבוד ולחסוך כמה שאתה יכול)
ובעניין ההורים, אני לא יודעת עד כמה הם בורים למצב שכזה ונוקשים בדעתם או שניתנים לשכנוע.. אם הם הורים שאפשר לדבר איתם או לפחות אחד מהם אז תנסה, תנסה להסביר תנסה לשכנע אולי כאשר הם יראו שאתה לא מרפה מזה וזה לא סתם "תקופה" אולי הם באמת יתחילו להבין את זה.

שואל השאלה:
אבל מה יהיה עם גיל ההתבגרות שלי? למה את השנים שבהן אני אמור לבלות עם אנשים ולהיות שמח וללמוד ולהכיר בנים חמודים ולהתמזמז איתם במקומות סודיים אני מעביר כשאני מפחד אפילו לקום מהמיטה ולהסתכל במראה, לא יכול לישון בגלל סיוטים ולא יכול להשאר ער כי זה פשוט יותר מידיי בשבילי?

אני יודעת אוף.. ואני לא רוצה להגיד לך שאין מה לעשות אבל האמת היא שלצערי הרב אין כל כך.. ואני יודעת שזה מדכא כי אצלי זה היה בול אותו דבר
רמזים לדיכאון התחילו בכיתה ח' ובכיתה ט' זהו זה נתפס עלי חזק. וכל התיכון שאמור להיות ה-תקופה שמתבגרים ויש זוגיות ראשונה לא משהו ילדותי של יסודי-חטיבה היה אמור לקרות ויציאות עם חברים שאני אוהבת וכל זה פספסתי בגלל השנאה העצמית שהייתה לי ועדיין יש קצת, איך שכל פעם שהסתכלתי על עצמי במראה שנאתי את מה שראיתי ואיך כל פעם שאני יושבת או מדברת אני מרגישה את זה ושונאת את זה..
אין לי תשובה בשביל זה.. כי זה מה שאני עברתי.. הדבר היחידי שאני יכולה להציע לך זה להתעקש עם ההורים ולהמשיך לנסות לשכנע ולהסביר.. בתקווה שהם יקבלו את זה כמה שיותר מהר ויעזרו לך להתחיל את השינוי כמה שיותר מוקדם

שואל השאלה:
הרגע שלחתי לאבא שלי את זה:
"גיל ההתבגרות שלי פשוט הלך לאזעזל
נזרק לפך
"השנים הכי יפות" עלק
יותר כמו "השנים שבהם סוף סוף הבנתי שנדפקתי ושאף אחד לא שם זין על זה"
סך הכל רציתי לחיות כמו כולם
ללכת למסיבות ולעשות שטויות וסקס ולאכול ג'אנק פוד וללמוד ספורט כלשהו ושבנות יתאהבו בי כל פעם שהן רואות אותי ושהקול שלי יישתנה ושאני אנגן בלהקה ושלא יהיו לי סיוטים והזיות ושיהיו לי המון קומיקסים ומשחקי מחשב ואשחק עם חברים במבוכים ודרקונים
אבל הגוף הדפוק שלי דפק הכל ועכשיו אני אפילו לא מצליחה לנשום כי אני נחנקת מהדמעות ומהנזלת שלי ולאף אחד פאקינג לא אכפת
גם אם אני אחנק למוות לאף אחד לא יהיה אכפת
גם אם אני אמות ממחסור שינה לאף אחד לא יהיה אכפת
לאף אחד אף פעם לא אכפת
לאף אחד
אף אחד
לאף אחד פשוט לא אכפת ואין לי מושג למה אני כותבת לך את זה כי אתה לא תעשה כלום כי כבר נמאס לך מסמסים שבהם אני מספרת לך דברים כאלה כי יש לך מספיק בעיות משל עצמך
אז אני לגמרי לבד בכל הפאקינג סיפור הזה
ואין טעם לכל זה
פשוט
אין טעם
אין טעם לכלום
לשום דבר ביקום הזה
כלום."
ועכשיו אני אלך לשטוף פנים ואנסה להוציא נזלת מדרכי הנשימה שלי

תהי\ה חזק\ה:(

: ( עצוב לי לקרוא את זה..
אבל יודע מה אני רואה שאתה עדיין מדבר על עצמך מול ההורים בגוף נקבה
אולי תנסה להתחיל לדבר על עצמך בגוף זכר כמו שאתה רוצה, לא מבטיחה שהם יקבלו את זה ישר אבל אולי הם יתרגלו לרעיון ויבינו יותר טוב..

שואל השאלה:
עם אבא עוד אפשר איכשהו אבל אמא שלי ממש אימפולסיבית... היא נשכה אותי כשקניתי בוקסרים, ופעם אחת כשאמרתי לה שאני לא רעב ושיש לי בחילה היא ניסתה לדחוף לי אצבעות לגרון בכוח.

פאק מה היא רצינית? בן כמה אתה בכלל? תפנה לרווחה!

אוי: ( עצוב לשמוע את זה, היא גם במקרה די אלימה כלפיך? קשה לי להאמין שאימא שלך כזו לא נחמדה בלשון המעטה.. חבל חבל.-. יש מצב שהיא אלימה מאוד? היא עושה את זה כל הזמן? או שזה קורה לעיתים רחוקות? ולגבי מה שאתה עובר או את עוברת, אולי תפני\ה לעמותות שעוזרות לאנשים עם נטייה מינית שיעזרו לך לקבל את עצמך ולאהוב את עצמך, שתקבל\י תמיכה והקשבה, כמו למשל עמותת קשת שעוזרת לקהילה הגאה פה..

שואל השאלה:
בן 16
ואני מעדיף לחיות איתה על פני לעבור בבתי אומנה ופנימיות
ואבא מסנן אותי... כמובן, למה ציפיתי בכלל?

שואל השאלה:
לא משנה הוא לא מסנן הוא פשוט לא מצליח להתקשר אליי

אל תוותר תדבר איתו אם הוא בן אדם שמקשיב... תדבר. אל תפחד להוציא את זה.

אל תוותר, כואב לי לשמוע על היחס שאת\ה מקבל\ ת, זה די קשה לי לפנות אליך בלשון זכר ונקבה, אני מנסה להתאים את עצמי לזה, אבל תמשיך לנסות, תגיד לו שמה את\ה עובר\ת זה לא סתם, זה פשוט נטייה מינית להרגיש שאתה לא בן אלא בת, ושזה קשה לך להיות בן שאתה מרגיש שאתה בת, שאתה מקבל מחזור של נשים וכל זה, ושאתה לא יכול לשלוט בזה כי אתה נולדת עם זה וזה דבר די מולד ועליו לעזור לך לעבור את התקופה הזו עד שתצליח לקבל את עצמך, ושינסה לתמוך בך ולהבין שזה לא פשוט ושלב די מסובך והוא צריך להיות עדין באופן שהוא מדבר אליך, יעזור גם אם תבקש מאנשים שיעזרו לך, אם זה מעמותות שעוזרות לאלה עם נטייה מינית, אני מכירה סצנה בפלשבק שדמות אחת שם, אביב הוא גיי והוא הרגיש ככה שהוא נמשך לחבר שלו גסי אבל הוא פחד להראות את זה, ועד שהוא אזר אומץ ופנה לעמותת קשת וסיפר שם ועבר תהליך של קבלה ואהבה עצמית, וגם סיפר לאביו את זה, שהוא גיי, ואבא שלו היה לו קצת לקבל את זה כי הוא רוצה שיהיה כדורסלן או בכדורגל אבל אביב לא רצה בדיוק את זה והרגיש שונה, והוא כתב שיר על מי שהוא אוהב, האדם שהוא אוהב, והוא יצא מארון. זו סצנה שמסבירה את תהליך של יציאה מארון, לגייז אולי, אבל תוכל לשאוב מזה השראה, זה די עודד כמה ילדים מקהילה הגאה שהיה להם קשה בתהליך הזה. אתה לא לבד, יש המון מפורסמים שיצאו מארון וגם הם היו עם נטייה מינית כמו גייז או טרנס, אפילו דניאל מורשת יצא מארון.

שואל השאלה:
הוא ניסה להרגיע אותי וסיפר לי איך היה במוסקבה (הוא טס לשם לכמה ימים מידי פעם והיום בבוקר הוא חזר מאחת הפעמים האלה) ואמר שהוא ייקח אותי להתאמן בריצה בשישי שבת כדי שאקבל מצטיין והמורה שלי לספורט תעביר אותי לבנים.

שואל השאלה:
אני לא משתמש בלשון מעורבת אני בן... ואני לא מרגיש שאני בת וזה לא נטיה מינית אלא מגדר, ואני שנתיים מחוץ לארון כבר

ומה דעתך על מה שהוא אמר? הרגיע אותך או שזה לא עזר לך מה שהוא אמר לך? אה סורי. די קשה לי עם הקטעים האלה ואני מנסה להתאקלם בזה קצת, לא פשוט.

זה נשמע שאבא שלך דווקא פתוח לרעיון ומתחשב בך וזה נהדר אני שמחה לשמוע את זה.. אני מאמינה שהוא יתמוך בך לעבור את השינוי שאתה רוצה, כמו שאמרתי הדור של ההורים פחות מודע לדברים האלה וקשה להם להיפתח ולהבין את זה, אבל אני מאמינה שאבא שלך יגיע לשם בסוף.

שואל השאלה:
טוב נראה לי שאני אנסה להרדם.
לילה טוב.

בוא נקווה שהוא יתמוך בך ויעזור לך, בהצלחה לך, ומצעטרת אם לא בדיוק הצלחתי לעזור לך בנושא הזה, אני חדשה בזה ואני מנסה להבין את זה עדיין.

לילה טוב 3> אל תאבד תקווה!