אנורקסיה זה המקרה הכי נורא וקיצוני. לפעמים אני מרגישה אנורקסית גם כשאני לא.

וואי גם אני ככה

קודם כל תנסי לשתף חברה או משפחה בקיצור מישהו שתוכלי לסמוך עליו
תקשיבי לעצתו
אני ממליצה לך לדבר עם ההורים כי להם תמיד יש מה להגיד במצב כזה ולהראות את הסיטואציה באופן מרגיעה יותר
גם אם את מרגישה אנורקסיה לא אומר שאת אנורקסית לא להכנס לפניקה הכל טוב
תנסי להוריד את המראה בחדר שלך אם זה מה שגורם לך להסתכל על הבטן ולחשוב כאלו דברים
מקווה מאוד שעזרתי

זה הגיוני שיש לך פחד מהמצב הזה, ובאיזשהו מקום זה אפילו טוב. אבל לא במצב ממש חרוני
את לא צריכה לספור, ולבדוק כמה את אוכלת ולהשאר כל הזמן במשקל התקין שלך באובססיה, אם זה מרפיע לך ממש, אז אני אהיה עכשיו הכי צפויה ודפוקה אבל תדברי על זה עם מישהו, עם אחד ההורים, חברות, אחים, בני דודים, אנשים שאת מחוברת אליהם, יועצת או תבקשי פסיכולוג אם את מרגישה שאת צריכה לדבר עם מישהו ךמרות שאני פחות ממליצה על הקטע של פסיכולוג
תכניסי לעצמך שזה הכל בראש. וככל שאת בודקת את עצמך ומלחיצה את עצמך יותר ויותר בקשר לנושא הזה, ככה זה מגדיל את הסיכון.

מכירה את ההרגשה הזאת.
כל הזמן אומרים לי שאני רזה כל מה שעובר לי בראש זה "כמה אכלתי, כמה קלוריות בזה וכמה בזה"
אני מרימה את החולצה מול המראה בשביל לראות כמה שומן יש לי בבטן למרות שאין שם כלום.
אני מרגישה אנרוקסית למרות שאני לא.

היי אני גם סוג של באותו מצב, אבל למדתי להניח לזה, אני אוכלת כמה שאני רוצה למרות שבטבעי שלי אני לא אכלנית, לא מזמן זה היה החלום שלי להיות אנורקסית אבל היום אני מבינה שזה לא שווה את זה כמה שאני אומרת לעצמי תפסיקי לאכול אני לא באמת יכולה שלא, יש לי בטן קטנה ממש, וממש אני רוצה בטן שטוחה אבל זה לא ממש בשליטתי ולכן אין לי כל כך מה להגיד לך חוץ מזה שתנחי לזה ומה שיקרה יקרה זה לא שווה את זה