תשובה אחת
בדיוק למדתי את זה למתכונת בהיסטוריה.
יש להדגיש שריב"ז וחכמי יבנה הם אלו שניסו לשקם את העם היהודי לאחר חורבן בית המקדש והסנהדרין.
בית הכנסת- בית הכנסת הוא אחד מהמוסדות אותם הגו ריב"ז וחכמי יבנה כתחליף לבית המקדש.
עד אותה התקופה כל הפולחן התרכז בבית המקדש והוא היווה מרכז פולחני-דתי, בו היהודים הקריבו קורבנות.
בעקבות המרד הגדול בית המקדש נחרב וליהודים כבר לא הייתה אפשרות להקריב קורבנות ולהתפלל לאלוהיהם.
לשם כך, הוגים את רעיון בתי הכנסת.
ריבז וחכמי יבנה מנסים להפוך את הדת היהודית לדת ניידת שניתן להעביר ממקום למקום.
אם בעבר היהודים התפללו במקום ספציפי בציבור כעת הם גם כן רשאים להתפלל ביחידות ובבתי הכנסת.
בתי הכנסת היוו אלטרנטיבה לבית המקדש ואפשרו ליהודים להתפלל למרות חורבן בית המקדש.
בית הדין הגדול- בעת המרד הגדול גם הסנהדרין איבד מכוחו, ואת כל סמכויותיו בתחום השיפוט והחקיקה.
בעקבות כך היהודים נזקקו לאלטרנטיבה.
מוסד אשר ימלא את כל אותן סמכויות ויהווה כתחליף לסנהדרין.
המטרה הייתה למעשה לקבוע חוקים ושיפוט, ולטול את רוב סמכויות הסנהדרין.
בית הדין הגדול אפשר ליהודים להתאקלם, והם נטמעו יותר בידיעה שיש פיקוח.
בנוסף, היו גם תקנות שריבז וחכמי יבנה קבעו.
כמו למשל, תקיעה בשופר- לפני החורבן היה ניתן לתקוע בשופר רק ביום שבת של אותו המועד ובבית המקדש, ריבז וחכמי יבנה אפשרו לעשות זאת בבית הכנסת.
נטילת לולב- לפני החורבן היו נוטלים את הלולב 7 ימים בבית המקדש ויום אחד באזורים אחרים בארץ.
ריבז וחכמי יבנה קבעו כי יהיה אפשר לטול את הלולב בבית הכנסת.
יש להדגיש שריב"ז וחכמי יבנה הם אלו שניסו לשקם את העם היהודי לאחר חורבן בית המקדש והסנהדרין.
בית הכנסת- בית הכנסת הוא אחד מהמוסדות אותם הגו ריב"ז וחכמי יבנה כתחליף לבית המקדש.
עד אותה התקופה כל הפולחן התרכז בבית המקדש והוא היווה מרכז פולחני-דתי, בו היהודים הקריבו קורבנות.
בעקבות המרד הגדול בית המקדש נחרב וליהודים כבר לא הייתה אפשרות להקריב קורבנות ולהתפלל לאלוהיהם.
לשם כך, הוגים את רעיון בתי הכנסת.
ריבז וחכמי יבנה מנסים להפוך את הדת היהודית לדת ניידת שניתן להעביר ממקום למקום.
אם בעבר היהודים התפללו במקום ספציפי בציבור כעת הם גם כן רשאים להתפלל ביחידות ובבתי הכנסת.
בתי הכנסת היוו אלטרנטיבה לבית המקדש ואפשרו ליהודים להתפלל למרות חורבן בית המקדש.
בית הדין הגדול- בעת המרד הגדול גם הסנהדרין איבד מכוחו, ואת כל סמכויותיו בתחום השיפוט והחקיקה.
בעקבות כך היהודים נזקקו לאלטרנטיבה.
מוסד אשר ימלא את כל אותן סמכויות ויהווה כתחליף לסנהדרין.
המטרה הייתה למעשה לקבוע חוקים ושיפוט, ולטול את רוב סמכויות הסנהדרין.
בית הדין הגדול אפשר ליהודים להתאקלם, והם נטמעו יותר בידיעה שיש פיקוח.
בנוסף, היו גם תקנות שריבז וחכמי יבנה קבעו.
כמו למשל, תקיעה בשופר- לפני החורבן היה ניתן לתקוע בשופר רק ביום שבת של אותו המועד ובבית המקדש, ריבז וחכמי יבנה אפשרו לעשות זאת בבית הכנסת.
נטילת לולב- לפני החורבן היו נוטלים את הלולב 7 ימים בבית המקדש ויום אחד באזורים אחרים בארץ.
ריבז וחכמי יבנה קבעו כי יהיה אפשר לטול את הלולב בבית הכנסת.
באותו הנושא: